משקרים לכם בפנים

There are three kinds of lies: lies,
damn lies and statistics

האמרה המצוטטת לעיל, ומיוחסת למארק טוויין, היא אמירה חשובה
שרבים מתעלמים ממנה: נתונים סטטיסטיים, כאלה שמוגשים לנו חדשות לבקרים, קלים מאוד למניפולציות שגורמות לדברים להיראות כמו שמגישי הנתונים רוצים שהם יראו, גם אם בפועל המצב שונה לגמרי. להלן שתי דוגמאות אקטואליות:

הראשונה היא הודעת צה"ל על גידול דרמטי במספר המשתמטים משירות. אחוז המשתמטים, כך קובעת הכותרת, טיפס מ-21% אצל ילידי 1981 ל-28% אצל ילידי 1989, המתגייסים השנה. זהו אחוז מאוד גדול ומרשים, עד שפורטים אותו לפרוטות; אז מתברר שהמספר הזה כולל 11.2% ש'תורתם אמנותם', 7.3% מקבלי פטור רפואי, 4% שבחו"ל, 3% שאינם מגויסים על רק פלילי ו-2% שאינם מגויסים בשל נכות או כי נפטרו (באמת נורא. לא יכלו לקום מהקבר ולהתגייס?). רק 5%, קובעים אנשי Ynet, הם "משתמטים במובן הרגיל של המילה". נשאלת השאלה, מה הוא המובן הרגיל של 'משתמטים', ומה יש בקבוצה הזו שלא נכנס בשאר הקטגוריות? העניין נעשה תמוה עוד יותר כשמחברים את המספרים ומקבלים שבחיבור כל הקבוצות יש דווקא 32% לא-מתגייסים, ולא 28% כפי שנכתב בכתבה. האם מישהו שם לא יודע לחבר?
את הפתרון, אגב, סיפקה אותה ידיעה באתר אחר, שם נכתב הנתון הנכון לגבי הקבוצה האחרונה - 0.5%. טעות או הטעיה מכוונת? לא נדע. בכל מקרה, אם מסתכלים על הנתונים אפשר להבין שה'משתמטים' עליהם מדברים כל הזמן הם אותם 0.5% - ואולי עוד כמה ממקבלי הפטור הרפואי, הכולל את הפטורים הנפשיים. מה שאומר, שרוב מוחלט מבני ה-18 שיכולים להתגייס ולא מתגייסים עושים זאת מטעמי דת - אבל זו כותרת שבצה"ל לא רצו להדגיש, כנראה.
נקודה מעניינת לא פחות היא עניין הגידול במספר ה'משתמטים'. לאור העובדה שהיה גידול ניכר במספר הפונים ל'תורתם אמנותם' בשנים האחרונות, האם ייתכן שזו הסיבה העיקרית לגידול במספר הלא-מתגייסים, ולא איזה גל עכור של 'משתמטים'? הכתבה לא מקלה על המעוניינים לגלות את המקור לאותו גידול דרמטי: בעוד שהנתונים על אחוז הלא-מתגייסים הכללי נתונים לפי שנתוני לידה (1989, 1985, 1981), הרי שהנתון על השינויים ב'תורתם
אמנותם מבוסס על שנת הגיוס , ומשום מה עוסק בשנת 1991 - לפני 16 שנה ולא לפני שמונה שנים כמו הנתונים הכלליים.
אבל עדיין אפשר ללמוד מזה משהו: מהנתונים אנו מקבלים שהעלייה בשיעור 'תורתם אמנותם' (מ-4.9 ל-11.2) והעלייה בשיעור הפטורים הרפואיים (מ-4.3 ל-7.3) מסתכמים יחד לעלייה של 9.3% בשיעור הלא-מתגייסים; ואם נניח ששאר הנתונים קבועים (מה שנראה סביר) נקבל שכנראה מאז 1991 יש עלייה של 9.3% בשיעור הלא-מתגייסים, מתוכה 7% בשמונה השנים האחרונות - הגיוני. ואם זה המצב, הנה המסקנה העולה מהדו"ח: *לפחות* 70% מהעלייה במספר הלא-מתגייסים מוסברת ע"י הסדר 'תורתם אמנותם'; פטורים רפואיים (שייתכן וחלקם פיקטיביים) מסבירים פחות משליש מהעלייה הזו. אבל זה לא מפריע, כמובן, לתקוף 'משתמטים' ולהציג 'נתונים מדאיגים'.

מהביטחון לחינוך, ולידיעה שהתפרסמה היום, שוב ב-Ynet. הפעם מזדעקות הכותרות על כך שמחקרבינלאומי מיקם את תלמידי ישראל במקום ה-31 בקריאה. "שוב ישראל בתחתית הרשימה" נזעקו לציין שם, ופירטו: "מתוך 45 מדינות ומחוזות דורגה ישראל במקום ה-31". כמו-כן מציינת הכתבה שבדירוג בין מדינות בלבד היתה ישראל במקום ה-27 מתוך 40.

נשאלת השאלה, מה זה 'מדינות ומחוזות'? התשובה (תחילה מהכתבה ואח"כ מהמחקר עצמו) הוא שהמחקר בדק בנפרד חמישה מחוזות של קנדה, וכן חילק משום מה בין בלגיה הצרפתית לבלגיה הפלמית; מאחר שקנדה היא מהמדינות המובילות בעולם (ובמחקר זה) בחינוך, חלוקת קנדה הורידה אוטומטית את הדירוג של ישראל, כך שהדירוג שיש להתייחס אליו ברצינות הוא זה שבין המדינות - 27 מ-40 - ולא זה שבמחקר הכללי. אלא שזה פחות סנסציוני, לפחות לפי כתבי Ynet.
גם מקום 27 מ-40 זה לא הכי נעים, הרי זה בחצי התחתון של הטבלה. אבל נשאלת השאלה - יחסית למי? 45 מדינות הן ודאי לא כלל המדינות בעולם, ואפשר לתהות עד כמה המדגם מייצג; מקום 27 ברשימה של מדינות שרובן מערביות (וזה המצב בדו"ח הזה) הוא פחות נורא ממקום ברשימה אקראית של מדינות העולם.
אבל בלי קשר להשוואה ממתין לנו בכתבה עוד נתון מרתק, לפיו אם היו מתחשבים רק במערכת החינוך במגזר היהודי, ישראל היתה מדורגת במקום ה-11 (ואילו הציון של בתי-הספר הערביים מדרג אותם במקום ה-40). בכתבה לא מספרים אם הדירוגים האלה הם בטבלת המדינות בלבד או ה'מדינות+מחוזות',אבל נראה סביר להניח שהשני נכון (כי יש רק 40 מדינות ועד כמה שהחינוך במגזר הערבי כושל, לא סביר שהוא ממוקם אחרון, אחרי איראן ומרוקו). בכתבה מופיעות גם המובילות ברשימה, מתוכן שלושה מחוזות של קנדה; פירוש הדבר שבדירוג לפי מדינות בלבד, המגזר היהודי בישראל היה מגיע למקום התשיעי, מעל מדינות כמו גרמניה, ארה"ב ואנגליה.במלים אחרות, המבחן כלל אינו עדות לבעיה בחינוך באופן כללי בישראל, אלא לבעיה קשה בחינוך במגזר הערבי - עניין שכלל אינו מוזכר בכתבה!

כדאי גם לשים לב לכך שלמרות הטון הרומז ל'הידרדרות החינוך בישראל', המבחן הבינלאומי מעיד למעשה על *התקדמות* קלה מאז 2001 - עלייה של מקום אחד, מהמקום ה-21 ל-20, בקרב המדינות שהשתתפו במבחן בשתי שנים אלה. כמובן, ב-Ynet עסוקים בלסייג את התוצאה החיובית הזו ("שיפור קל מאוד", "28 מדינות בלבד" - כאילו שזה משנה).
המממ.... הפוסט הזה מתחיל להיות ארוך מאוד ואני לא בטוח עד כמה זה מעניין אנשים; אני חושב שאעצור כאן, ובפוסט הבא אספר מה גיליתי כאשר הורדתי מהאינטנרנט את הדו"ח הגולמי של המבחן הבינלאומי המדווח. צפויות הפתעות.


שמור   בטל