חופשה, עבודה, עייפות
אז חזרנו מקמפטן. עמוסים חוויות ותמונות. אבל עדיין לא פרקנו אפילו.
מצד אחד - עיירה מתוקה. באמת. במדרונות הדרומיים של האלפים. לא ממש פנינת תיירות - רוב העיר העתיקה נחרבה מזמן והאטרקציות היחידות הן מספר מוזיאונים ומנזר עם ציורי רוקוקו מרשימים מהמאה ה-17 - אבל מאוד ידידותית למטייל. הסתובבתי שם חמש שעות ב'מסלול המומלץ לתיירים', הכולל גם דברים מאוד לא נפוצים בגרמניה, כמו שלטי הסבר באנגלית. וגם אנשים נחמדים: הזוג החביב שגרנו בצימר הצמוד לביתם, וביתם מלא יצירות אמנות, היא ציירת ומשוררת, ושניהם מעריכים מאוד מוזיקה ומכינים ריבת חבושים מצוינת; הקהל החם שהגיע בהמוניו לשלושת ערבי הלידר בתיאטרון היפהפה; וחבורת הזמרים עצמה, שהסתובבנו אתם בין החזרות ואחרי ההופעות, ולפחות חלק ממנה התגבש לאיזו מין קבוצת אמנים עם הומור משותף בגרמנית ואנגלית. סוג של חופשה מהחיים, סוג של מקום אחר, במיוחד בשבילי - שלא לדבר על מפגש עם שירים, הרבה שירים, בגרמנית, והתמודדות עם כולם ללא מילון (שכחנו אותו בבית) עד כדי הבנה שאני כבר יכול להעריך שירה בגרמנית.
מצד שני - זו לא חופשה, זו עבודה. לבטח לאסנת - חזרה גנרלית עמוסה עד מאוד בבוקר, ואז חיבים לנוח לפני הקונצרט, ובערב להיות נחמדים ולחייך לאנשים מבנק אופנהיים (הבנק הפרטי הגדול בגרמניה) שהואילו בטובם לממן את אחד הערבים (חוויה מטורפת למדי שאני צרייך לכתוב עליה בנפרד) ואז להוריד שכבות עצומות של מייק-אפ לפני שנופלים למיטה לקראת מחר. אבל למעשה גם לי - כי אני לא מנותק ממנה, כי גם אני צריך להיות שם לחייך לאנשים שצריך, כי אני צריך וחייב ויכול ורוצה לתמוך בה כשהכל נראה לרגע מתפרק בתוך כל הלחץ הזה שהוא בעצם לא חופשה, הוא החיים שלה והוא אפילו החיים שלנו. ומתוך ההבנה שאלה בעצם החיים של זמרת אופרה ובעלה הנודד, לנחות לתוך החיים הביתיים היומיומיים בזארברוקן (ועוד שבוע כבר נסיעה לארץ) זה סוג של קושי, דיסוננס.
וכך באה העייפות. רוצה להיות הכי פעיל, רוצה לקפוץ לקלחת האמנותית, רוצה להיות חלק מכל זה, לתרגם שירה מגרמנית לעברית, לספר לכם סיפורים מופלאים על כל מה שנתקלתי בו - אבל אחרי החובות ואחרי המנוחה ועם הקור הזה, שמסתבר שרדף אחרינו עד לכאן, מסתבר שאין אפילו כוח לפרוק את המזוודות. לפעמים כשאני עייף א ני מתקשה לדמיין שאי פעם לא אהיה עייף; לפעמים כשקר לי אני מתקשה לדמיין איך זה כשחם. אני יודע מנטלית שמתישהו אקום שוב עם איזה עזוז וכוח ועם עוד מלא רעיונות ואנרגיות לבצעם; אבל כרגע אני חוזר מ'חופשה' וזקוק למנוחה.
ולכן כל הדברים האחרים שהצטברו בבטן מקמפטן - תמונות מרהיבות, סיפורים, חוויות - יצטרכו לחכות לפוסטים הבאים. עכשיו אני צפוף, צפוף, והראש שלי מלא גרמנית (בגרמנית אומרים gequetched, שאם תסתכלו טוב תגלו בו את הקוֶוץ').


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/12/2007 23:35, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, קוהרנטיות זה פאסה, עבודה
41 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-22/12/2007 00:14

---