היה ונשך
שני ערבי השקה שונים לחלוטין בטבעם מאחורינו, ועכשיו סופסוף יש תחושה של סיום לגבי ספר השירה, תחושה של מיצוי, תחושה של 'זה באמת קרה'. ערב משפחתי, נעים, ארוך ונינוח בחיפה ומולו ערב פאבי, קליפי, מכובד וקצר בתל אביב. והכי מוזר - כנס המחזורים של חברים ומכרים מכל התקופות שבאו לשמוע ולראות, להרעיף חיבוקים, להקשיב, לחייך, להבטיח לשמור על קשרים ועוד ועוד.

עוד יומיים וחצי בארץ לפנינו, מסיבות-חברים-משפחה-סידורים, וכבר יש תחושה שתיכף זה יותר מדי, שתיכף מתפוצצת בועת החיים המשונה הזו, שתיכף יתחילו געגועים לשגרה ול'שם'.

כמות הרעיונות, ההתחלות, המחשבות והפתיחות של הימים האחרונים יכולה לפרנס לבדה חיים שלמים. יש משהו חמוץ בידיעה שהשגרה תבלע חלק מהם, שאין שום דרך להשלים את כל התוכניות בתוך חיי היומיום. יש משהו נואש בהתעקשות להאמין שחלק מהם, אולי חלק ניכר, ימצאו את דרכם להיוולד.

ובינתיים, מזארברוקן מדווחים ידידינו הישראלים שהחמצנו שלג - נדיר בעונה זו של השנה.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/12/2007 12:05, ושייך לקטגוריות אמנות, מעברים 10-20-30, עונות השנה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-28/12/2007 23:45

---