דמוקרטיה
אז הילארי קלינטון הפתיעה את הסקרים בניצחון דחוק בניו המפשייר, ועכשיו הכל שוב פתוח. שהרי אם היתה מפסידה, המומנטום היה קובר את מסע הבחירות שלה, למרות שבסקרים הכלליים היא מובילה בעשרים אחוז.
משום מה, אולי בגלל ההיצמדות שלי למחשב ולאינטרנט, אני מבין רק הפעם כמה שיטת הבחירות האמריקאית מוזרה. בחירות מקדימות זה משהו אחד, בחירות אזוריות (שבהן מי שמנצח במדינה מסוימת לוקח את כל האלקטורים של המדינה הזו) זה אמנם מוזר אבל בעל היגיון פרברטי - אבל פריימריז אזוריים שלא נערכים כולם באותו זמן זה כבר די נשגב מבינתי. פיזור התאריכים יוצר מצבים מהסוג שתיארתי בפסקת הפתיחה: שתי מדינות קטנות ועלובות - איובה במערב התיכון וניו המפשייר הקטנטונת בצפון - יכולות לשנות משמעותית את גורלם של מועמדים להנהגת 250 מיליון בני אדם (ו'העולם החופשי' כולו, יהא אשר יהא). לא נשמע - אהם - קצת מטורף? מה אמור להרגיש הבוחר הממוצע בקליפורניה, ניו יורק או טקסס, שהמועמד המועדף עליו פרש עוד לפני שהבחירות הגיעו למדינה שלו? פסיכים האמריקאים.

על קורס הגרמנית המשונה עד מוטרף שהתחלתי השבוע אכתוב כשיהיה לי כוח לזה, מה שאומר - כנראה בסוף השבוע.




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/1/2008 21:43, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, אקטואליה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-11/1/2008 10:06

---