מה למדתי בגן היום, חלק א'

ארבעה ימים, 21 שעות (שנחשבות איכשהו כ-25 שעות אקדמיות מתוך 630), הרבה תובנות מבולבלות על גרמנית, גרמנים ובכלל ומעט מאוד זמן לסדר אותם - זה מה שהפיל עלי קורס החובה בגרמנית שהתחלתי השבוע. נדמה לי שהדרך היחידה לסכם אותו היא להיות אנקדוטלי, ולפרק לפרקים.

שלום כיתה א'
שעות הלימודים - מ- 8:15 עד 13:15 - מזכירות מאוד את בית הספר היסודי, וגם האווירה לקחה אותי שנים אחורה. הוסיפו לזה דף נוכחות שמועבר כל יום, מורה שמתאמצת נורא-נורא להגיע לכולם (אבל דורשת שנגיע בזמן ונחזור בזמן מההפסקות), ורמה בסיסית ביותר של לימודי גרמנית (תיכף נחזור לזה) ותקבלו מבנה קלאסי של 'בית ספר', שכבר ביום השני הביא אותי לשעמום הגובל בטיפוס על הקירות. מאחר שהקירות היו די נמוכים, הסתפקתי בכל מיני מפיגי-שיעמום של בית-ספר, כולל כתיבת דיאלוגים מופרכים בין הדמויות בדפי העבודה (אבל לפחות בגרמנית) וקשקושים שונים ומשונים במחברת.
למזלי, כאן קשובים יותר לצרכים של מי שמתקדם בחומר מאשר בבית היסודי שלי, וביום השלישי ללימודים נפתרה הבעיה חלקית בשתי דרכים שונות: ראשית, הבאתי אתי ספר בגרמנית (ה-35 במאי) כדי לקרוא בזמני החופשי (הרב); ושנית, המורה הביאה לי דפי עבודה מתקדמים יותר, מספר אחר, שהיו טיפ-טיפה פחות טריביאליים עבורי. התוצאה היתה שהיומיים האחרונים של הקורס היו הרבה פחות משעממים, ואפילו למדתי בהם כמה דברים בגרמנית (וגם עזר שזכרתי להביא אתי סנדוויץ' להפסקה).

החלום האירופי
ספר הלימוד של הקורס מגולל את סיפורו של קורס דומה למראה - קבוצת תלמידים הלומדים גרמנית כשפה זרה. אלא שדווקא הדמיון מדגיש את ההבדלים בין הקבוצה שדמיינו כותבי הספר לתלמידי הקורס בפועל. בספר אנחנו פוגשים את טום השבדי, פאבל הצ'כי, כרמן הספרדייה ומריה הפולנית, לצד עוד תלמידים אירופיים (ובשביל הגיוון, שני דרום-אמריקניים, קוריאנית, טוניסאי וטורקייה). בקורס עצמו, לעומת זאת, יש רק משתתפת אחת שבאה מאירופה (וגם היא מקרואטיה, שאינה חברה באיחוד האירופי) ושאר החברים מגיעים מנובוסיבירסק (רוסיה), מקזחסטן, מטורקייה (שלוש נשים), ממרוקו, מסין ומסרי לנקה. הסיבה היא, כנראה, שזה קורס שאליו נשלחים המהגרים מ'המשרד לענייני זרים', ולכן לא מגיעים אליו תלמידים מהאיחוד האירופי (מה שמסביר את הקצב האיטי-איטי).
אבל זה לא כל הסיפור. אם הבנתי נכון, הקורס גם קולט תלמידים שהופנו ממשרד העבודה, כדי לשפר את הגרמנית ולצאת לשוק העבודה - במלים אחרות, מובטלים שחייבים ללכת לקורס כדי להצדיק את דמי האבטלה שלהם. כתוצאה יש בו תלמידים כמו סרגיי - גבר רחב כתפיים שעבד בעבר בבניין ועושה כל שביכולתו כדי להגיע מאוחר, ללכת מוקדם ולהאריך את ההפסקות ככל שאפשר; הדבר שהכי הצית את התעניינותו בשבוע האחרון היה כשהמורה הסבירה שייתכן ולא יתנו למשתתפים Fahrgeld (הוצאות נסיעה).

זייט וואן זינד זי היר?
אולי השאלה הראשונה ששאלה המורה את התלמידים - חוץ מהשם - היתה כמה זמן הם כבר בגרמניה. כך גם גיליתי שלא כולם באו לקורס בשביל תעודת תושב, כמוני: התברר שבין התלמידים יש כאלה שחיים בגרמניה כבר שנתיים, שש שנים, שבע שנים... ולמרות זאת מדברים גרמנית הרבה פחות בחופשיות ממני, ועושים שגיאות גם במשפטים הכי פשוטים. המקרה הקיצוני של תופעה משונה התבטא בגבר מבוגר, בן חמישים בערך, שבא מסרי לנקה וישב לידי ביומיים הראשונים. לדבריו, הוא בגרמניה כבר 20 שנה, בהן עבד בפיצרייה שעושה משלוחים. למרות זאת, האיש מתקשה לענות על שאלות פשוטות במשפטים שלמים ('באתי מסרי לנקה' למשל), לא מבין מה המורה רוצה ממנו עד שהיא מסבירה שלוש פעמים ולאט, לא מצליח לענות לשום שאלה בכתב (גם אם התשובות כתובות בדף העבודה הקודם), ובאופן כללי נראה כמי שאין לי מושג איך להתבטא בשפה.
בהתחלה זה עצבן אותי - במיוחד כשהוא התעקש להעתיק ממני את התשובות לדפי העבודה במקום לנסות לענות בעצמו - אבל אחר כך התחלתי לתהות ולתהות. האם ייתכן שהוא כבר 20 שנה אופה פיצות, עם קבוצה סגורה של בני עמו, בלי ממש לצאת לעולם? האם יכול להיות שעד עכשיו הוא הצליח להימנע מקשר יומיומי עם הארץ שבה הוא חי?
או שאולי הבעיה היא לא שהוא לא מבין גרמנית, אלא שכל מושג בית הספר זר לו. האם ייתכן שהוא לא למד בבית הספר מעולם? או שלמד רק עד גיל מאוד צעיר? כשאני רואה אותו בוהה במורה אחרי ששמונה פעמים היא מנסה לבקש ממנו שיגיד לה פועל כלשהו שהוא מכיר בגרמנית, והוא פשוט לא מבין מה היא רוצה ורק קורא מה שכתוב על הלוח, אני חושב שאולי אין לו מושג מהו בעצם פועל, ואיך בנויה שפה, ואיך כל זה אמור לעבוד. יש בזה משהו עצוב.

אימפריאליזם תרבותי
אבל גם אם אני יכול להבין את סיפורו העצוב של האיש מסרי לנקה (שכמובן המצאתי אותו לעצמי, כי האיש לא מצליח להתבטא מספיק כדי לספר), קשה לי יותר עם הרוסים. כאן מדובר באנשים צעירים, עובדים, שכנראה יכולים להסתדר איכשהו בגרמנית - אבל לא טרחו בשש-שבע שנים כאן ללמוד אפילו את ההתחלה של 'לדבר נכון'. הרי אחרי שבע שנים אפשר לצפות שאדם ידע להטות נכון פעלים בהווה, לא? או לפחות שידע את הכלל (ולא יתעקש לתקן לאחרים כשהם דווקא מדברים נכון). נראה שהבעיה היא שהרוסים (לפחות אלה בקורס שלנו) מתעקשים לדבר בינם לבין עצמם רוסית, בכל הזדמנות, ולא ממש מפתחים שיחות עם האחרים בהפסקה. הם אפילו מתעקשים לתרגם אחד לשני את המלים באמצע השיעור, ועוקפים את שיטת ה'ללמוד גרמנית בגרמנית' שמנסים להפעיל כאן. ככה לא לומדים.
כשהרהרתי בסגירות הרוסית הזו ללמידת השפה והתרבות הגרמנית, חשבתי שאולי יש כאן עניין של גאווה לאומית. רוסיה היא מדינה ענקית, מעצמה אזורית המשתרעת מאירופה עד יפן, ותרבותה משפיעה הרבה מעבר לגבולותיה; האם ייתכן שקשה למי שבא מתרבות רבת עוצמה וחובקת-כל כזו להסתער בחדווה על שפה ותרבות זרה? יש בזה משהו מההנחה האמריקנית שכולם מדברים אנגלית, או מהיחס לזרים בסין (לפחות לפי מדריך לונלי פלנט שתרגמתי). אולי זה יתרון של מי שבא ממדינה קטנה.
והאמת שלא צריך ללכת כל-כך רחוק: הרי גם הגרמנים עצמם מתעקשים להשליך את תרבותם גם מעבר לגבול. בחדר הקורס שלנו, למשל, תלויות מספר מפות, ובשתיים מהם שמתי לב לנקודות מעניינות. ראשית, במפת גרמניה הגדולה שתלויה על הקיר, מופיעים בגרמנית לא רק שמות הערים בגרמניה ושמות המדינות, אלא גם שמותיהן של ערים בצרפת, בצ'כיה ובפולין שהיו פעם חלק מהאימפריה הגרמנית. כך מופיעה קרלסבד ולא קארלובי וארי, מילהאוזן ולא מילוז, וכדומה. השמות הנוכחיים - כפי שהם בשפה המקומית - מופיעים רק בקטן ובסוגריים. ההפתעה השנייה היתה מפה צבעונית, לא נורא מדויקת, תחת הכותרת die deutschsprachiger Länder, שבה הופיעו כל מדינות גרמניה, כל אחת בצבע אחר, ואתן גם אוסטריה ושווייץ - בצבע משלהן - בלי ששום דבר יעיד על כך שכמה מה'ארצות' האלה הן חלק מגרמניה ואילו האחרות הן מדינות עצמאיות.
ברור לי שאין בשתי המפות האלה שום כוונה גרמנית לכבוש מחדש את אוסטריה, שווייץ, צ'כיה, פולין וצרפת; אבל איכשהו קיבלתי מהן את התחושה שהגרמנים גאים במעמדם כמעצמה תרבותית - ואולי זו הגאווה הזו שמתנגשת בגאווה הרוסית של סרגיי וחבריו.

(הפוסט הזה מתארך-מתארך ולכן הגיע הזמן לקטוע אותו. בפרקים הבאים: על זריחות ותנועת מכוניות, על הגרמנית של אריך קסטנר, על התחביר האומלל שנשאר בקרואטיה והפתעה נעימה בסוף).


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/1/2008 20:41, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, מה למדתי בגן היום
32 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של בימבלונת בבוסטון ב-13/3/2008 15:21

---