מה למדתי בגן היום, חלק 6
כרוח רפאים
אקואה מגאנה, שהרביצה מופע של ממש ביום הראשון של הקורס, נעלמה בימים שאחריו. רק ביום שני של השבוע השלישי הופיעה שוב הדמות הכבדה, הגדולה בכל הממדים, שראשה מוכתר בשיער מבולגן לכל הכיוונים בצבע קש טרי. אבל התעלומה לא נפתרה. אקואה המשיכה להגיע בבוקר (באיחור) וללכת אחרי ההפסקה הראשונה, ויצרה קשר עם שאר הכיתה רק כדי לאתר את רשימת הנוכחות ולחתום עליה. אבל נוכחותה המאיימת בירכתי הכיתה הורגשה היטב, והגיעה לשיאה כשהמורה רצתה לחלק אותנו לזוגות לעבודה משותפת. לרוע המזל, מספר התלמידים יחד עם אקואה היה זוגי, מה שהיה מחייב את המורה לשתף אותה - או להצהיר במופגן על כך שהיא 'פרסונה נון גרטה'.
אני חייב לומר שהופתעתי. הגברת אמיני, אישה נחמדה לכל הדעות, נראתה כמו באפי כשהיא מבינה שהיא חייבת להקריב מישהו כדי להציל את העולם. האופציות היו ברורות: להפיל על מישהו לעשות את התרגיל עם רוח הרפאים, או לעמוד מול האפוקליפסה שתשתחרר כשאקואה תבין ששוב מתעלמים ממנה. פראו אמיני בהתה לשני הכיוונים ואז נדלקה נורה קטנה מעל ראשה (טוב נו, לא באמת, אבל ככה זה ייראה בקומיקס).
"אנחנו נדחה את התרגיל הזה לאחרי ההפסקה", אמרה אמיני, "בינתיים פתחו את הספר בעמוד צווי הונדרט אונד צוואנציש, ו..."

שתיקת הדוקטור
אני לא בטוח אם היכרתי לכם גם את אלכסיי. ביום הראשון שלי 'למעלה', סיווגתי אותו - קצת מהר מדי - לקבוצת ה'רוסים שלא לומדים גרמנית כי הם מדברים רוסית כל היום'. הוא דיבר לאט, הרבה יותר מדי לאט בשביל מי שלומד כבר ארבעה חודשים, ונראה מתאמץ לחפש את המלים. אבל עם הזמן שוחחתי אתו עוד כמה פעמים, והתמונה השתנתה. הסתבר שאלכסיי:
1. נמצא בגרמניה רק חמישה חודשים, מתוכם ארבעה בקורס.
2. לא למד גרמנית מעולם לפני שעבר לגרמניה.
3. למד שש שנים רפואה והוסמך כרופא ברוסיה.
4. לא מחליף אף מילה ברוסית עם אלנה, הרוסייה השנייה בקורס, או עם החבר'ה הרוסים מהקורס למטה.
5. באמת רוצה ללמוד, כי מטרתו להיות מוסמך כרופא בגרמניה.

אז מה הבעיה שלו? העניין התברר השבוע, כשהמורה ניסתה להתעקש שהוא יגיב אליה בתרגיל מילולי שבו היה עלינו להביע את דעתנו על נושא פוליטי מסוים. היא פנתה לאלכסיי והוא שתק. אז היא אמרה שהוא חייב לדבר כדי ללמוד את השפה. "איש האבה קיינה וורתר" (אין לי מלים) - אמר אלכסיי. ואחרי שהמורה ניסתה לדובב אותו עוד, יצא סוף סוף המרצע מן השק. "איש מושטה קורקט שפרכן" (אני רוצה לדבר נכון) אמר סרגיי, ולא יסף.
וכך התבררה סוף סוף תעלומת הדוקטור השותק: הוא לא מדבר כי הוא לא בטוח שהוא יכול להגיד את הדברים נכון. לכן הוא אומר רק את מה שהוא יודע בוודאות, ומה שלא בטוח - משתתק. בדיוק ההיפך ממאריצה, שיש לה עשר טעויות בכל משפט אבל לא מפסיקה לדבר גרמנית. והיא כמובן צודקת: כדי לדבר בשפה לא מספיק לעשות את כל שיעורי הבית - צריך אומץ לקשקש, לברבר, להתנסות, לטעות. אומץ שאלכסיי - שלא למד כמעט אף שפה פרט לרוסית מעולם - לא מצליח בינתיים לגייס.

הבורג הקרואטי
הבטחתי הרבה דברים לפרק הזה, וחלקם יידחו לבאים. אבל עכשיו אני אצא למסע בעלילת משנה קצת מורכבת, שאיכשהו תתקשר לסיפורנו.
זה מתחיל באיש עם חלום: תומאס מקס מאייר, במאי לשעבר והמורה של כיתת האופרה בבית-הספר למוסיקה של זארברוקן. חלומו של הר מאייר הוא להעלות בבית הספר את האופרה Turn of the Screw (בעברית 'טבעת החנק', 'פיתול כפול', 'סיבוב הבורג' או 'תורו של המשגל', תלוי את מי שואלים) מאת בנג'מין בריטן. והשנה, בזכות צירוף מקרים ממוזל שהביא לכיתת השירה שלו בדיוק את הקולות המתאימים (כולל זמרת עם אישיות כובשת, קול נהדר והכי חשוב - דיקציה טובה באנגלית), הוא יכול.
מכיוון שאותה זמרת רבת-יכולות היא גם אשתי היקרה, הייתי כמובן מעורב בחזרות, בהכנות ובהתרגשויות של ההפקה מתחילתה. כך גם למדתי שבית הספר משלם הון עתק על הזכויות (כי בריטן לא מת מספיק זמן), ולכן לא נשאר כסף להרבה דברים אחרים. זה התבטא, למשל, בתפאורה מינימלית (אבל סבירה); בתלבושות שהסתמכו על העודפים של בית האופרה המקומי; בכך שהמעצבת תפקדה במקביל גם כמאפרת, כצלמת ומה לא; ובעיקר - בהשקעה בלתי מספקת בפרסום. ולכן -אחרי שפרמיירה הצליחה בקושי למלא שני שלישי אולם (אבל סיפקה לי הזדמנות מרגשת לרוץ לבמה ולתת לכוכבת פרחים) - קיבלנו את ההוראה לנסות ולפרסם את המופע בקרב כל חברינו, ידידינו ואנשי שלומנו, כדי למנוע פאדיחות בשלוש ההופעות שנותרו.
וכאן זה מתחיל להתקשר, כי אני מיד החלטתי להזמין את חברי לקורס לבוא ולשמוע. לרוע המזל, לא יכולתי לחלק פליירים (כי לא היו פליירים) ונאלצתי לדבר עם אנשים אחד-אחד. על אלנה ומוחמד ויתרתי מראש; רובי אמרה שהיא לא אוהבת אופרה; ואלכסיי היסס ארוכות ובסוף אמר שיחשוב על זה (ולא בא). אבל דווקא מאריצה, ידידתי מאותגרת-הדקדוק מהקורס הבסיסי, שמחה מאוד על ההזמנה (היא מדברת הרבה יותר אנגלית מגרמנית). וכך זכיתי אני לתרגל עוד ערב שלם בגרמנית (נסענו באוטובוס יחד לאולם ואחר כך סיפרתי לי את העלילה בקצרה), והיא זכתה - כך התברר - לראות לראשונה בחייה אופרה בהופעה חיה (היא מכירה אופרות מהטלוויזיה הקרואטית, כך סיפרה לי, אבל לא יצא לה לראות אחת לייב). הדובדבן שבקצפת היה לאחר מחיאות הכפיים והורדת האיפור, כשהכרתי למאריצה את ידידתנו הקרואטית לילי, ששיחקה באופרה רוח רפאים מיוסרת. לא חלפו שתי דקות משביב הקרואטית הראשון שעבר ביניהן, וכבר שלפו השתיים טלפונים והחליפו מספרים, כמו מקימות את עמותת 'קרואטיה בזארברוקן'. האם ככה נראים גם ישראלי כשהם נפגשים בחו"ל? אני מניח שכן.

[בפרק הבא: אלנה ומוחמד חוזרים בספיישל בין-תרבותי]




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2008 23:56, ושייך לקטגוריות אסנת, מה למדתי בגן היום
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-30/1/2008 18:23

---