שער לא נעול
אנטי אנטי אנטי תזה.
כן, זה מרתק, כן, זה מוצלח, כן, אני אוהב לכתוב על הטיפוסיאדה בקורס גרמנית, וכל יום מביא עוד ועוד סיפורים. אבל אני בכל זאת לא כתב של מקומון שחייב להביא לקוראיו את ליטרת הבשר, וזה עדיין לא טור קומיקס אלא בלוג, ובתור בלוג מטרתו העיקרית, הראשונית והכמעט-יחידה היא לקלוט לתוכו את השתפכויות המלל שלי.
אצלכם סוער. סוער כל-כך שאירועים נבלעים זה בזה: למי איכפת שסרט ישראלי מועמד לאוסקר בפעם הראשונה מזה כמעט 25 שנה ושהשריף הכריזמטי מניו יורק, שהיה אמור לרכב על תהילת ניין אילבן כל הדרך לבית הלבן, עשה שגיאה גורלית וטבע בביצות פלורידה? לא, אצלכם סוער, ואם וינוגרד מספק דווקא אנטי-קליימקס, יבוא מזג אוויר ויחליף אותו. ואצלי?ביום ראשון צללנו עם הראש פנימה לתוך סרטו האחרון של דייויד לינץ', "אינלנד אמפייר". שעתיים וחצי אחר-כך קלטנו שהאיש התחרפן, אבל אחרי עוד שעה פתאום הסרט נראה הגיוני. כלומר, כמו הזיה הגיונית.
יש שוט לינצ'י קבוע של אדם במסדרון עם הרבה דלתות. בעצם זה שוט די פופולרי בסיקוונסים של חלומות. בעצם זה שוט די קבוע גם בחלומות שלי. אני משוטט ומשוטט ומחפש את הדלת שתיפתח לאיזשהו פתרון, או לפחות לחידה הבאה. כל רצף סופו להיות מונוטוני, ואם מונוטוני - אז למה לא לשבור? במונוטוניה קקופונית השבירה היא העדינות, הרכות (כמו היקיצה בדממה כשחיים ברעש). ככה גם ב-Eastern promises, האחרון של קרוננברג, שראינו היום (אין היום לינקים. חפשו בעצמכם).
מחקתי עכשיו את המילה 'האינסופיות' שהופיעה בתחילת הפוסט, כתיאור להשתפכויות המלל האלה. שהרי הן סופיות, ולעתים קרובות קצרות יותר מן המצופה. אחרי הדחיסה מסתבר שאפשר את כל המוח לדחוק לאיזה אפון אחד (כמו המדריך המקוצר לסין, אוקסימורון מוחלט שאני מתרגם עכשיו). ובסוף השבוע צפויים מסיבות ואירועים חברתיים, כמו להכעיס, כמו להזכיר שהחברה קיימת, ושגם אנחנו חלק ממנה. למרות התחושה שלפעמים זה כמעט כמו לעבוד כסוכן סמוי בעולמם של ה-Shiny happy people.
והתחושה המעצבנת, המציקה, שכל זה לא אמר את מה שהיה לומר, שהתרחקתי מהכותרת, שהשער ננעל והעיר לא קלטה ולא נקלטה ואפילו בלבן לא התכסתה. האם כל מילה שעולה על דל השפתיים הופכת לשקר עוד לפני שהיא נהגית? האם באמת אי אפשר להאמין לסופרים, או לאמנים בכלל? וגם זה לא מה שרציתי להגיד, או שפעם אמרתי את זה טוב יותר, מדויק יותר, ישר ולעניין וחותך כמו סכין (פעם הייתי אומר יפני, אבל רוסי עדיף).

דוסבידניה.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/1/2008 00:10, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, טלוויזיה וקולנוע
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-31/1/2008 22:04

---