קריז
הערב, מתישהו בסביבות שש, נפל שוב האינטרנט של הכבלים, והרס לי תגובה מושקעת בבלוג של קיטי. מי שעוקב יודע שזה כבר קרה פעם, כשאסנת היתה בברלין, ואז נכנסנו לסיפור של שלוה ימים עד שהכל תוקן. היום, מתברר, זו לא בעיה אצלנו בבניין, אלא mass stoerung - הפרעה כללית - בזארברוקן והסביבה. נציג השירות שאיתו דיברתי חזר וציין שצוותים יצאו לתקן את התקלה, אבל גם הבהיר שאין לו מושג כמה זמן זה ייקח. אולי מחר. לי ברור שאף צוות לא יצא לתקן את התקלה ביום ראשון בערב, ולכן הפתרון יימצא כנראה רק בבוקר לכל המוקדם.
השיחה הרגיעה את החששות אבל השאירה את הצורך. הניתוק מהרשת די משגע אותי, כי אני בעצם חי בה: עובד בה, יוצר בה, מנהל בה קשרים חברתיים. לכן לא יכול לעצור בעצמי, וכמו מי שמתפשר על וודקה זולה כשאין להשיג את הסוג הרגיל, מצאתי את עצמי מפעיל שוב את הנייד הישן, זה שיש לו קווים על המסך ובעיית זיכרון-זמן, ומתחבר לאינטרנט המקרטע של וודאפון רק כדי לספק את רצוני בעוד קצת מהמקושר-מקושר הזה: לבדוק מייל, לעבור על הבלוגים, להיות כאן.
בלילה חלמתי שאני טס כל יום לקורס הגרמנית שלי, מהארץ. זה גם סוג של תחושה של ניתוק. עם הסדרה הזו שאני כותב זה כאילו אני כתב העיתון בקורס, מפרסם כתבה בהמשכים. בדיוק קראתי את החלק הראשון באוטוביוגרפיה של גבריאל גרסיה מרקס, שבשלב זה ככה התפרנס - כתב כתבות ומאמרי מערכת לעיתונים חתרניים. כשהספר נגמר הוא בדיוק נשלח ע"י העיתון לאירופה לסקר איזו ועידה. נסע לשבועיים ונשאר שלוש שנים. אני לא נסעתי לשבועיים, אבל אני מרגיש עדיין כמו 'כתבנו בחו"ל'.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/2/2008 00:09, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של F ב-19/2/2008 23:08

---