Im Ausland

החיים חזקים יותר
 
הוסף לקבועים שלי
רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן
קישור ישיר לבלוג
דף כניסה לישראבלוג
רסס


ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו!

כינוי: רונן א. קידר
גיל: 53
רוצים מנוי? מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


פינת החתול


חתול עולה באש?
או שזו סתם הילה של קדוש?


בלוגים חביבים עלי
סינמסקופ
דגש קל
ליבריסטאן
אמיר אור
המתופפת הקטנה
החיים שמתחת לחיים
לדבר את האהבה הטובה
יעל ישראל עושה אהבה
מולטי קולטי - בלוג בישול
עדה
קיטי
Alon's Blog
תירס חם
סיטי בלונד
אדמיאל קוסמן
שירה ומחשבות
עיר מקלט
אני והעיר הקדושה


מורה נבוכים
באופן כללי
מי אני ומה אני עושה בגרמניה
מה אני בעצם מתרגם שם?
איך אני נראה עכשיו (מסופר)
החתול שנותן לי לגור אצלו
על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה"
הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר
זוטא - אם יש לכם רגע
-
שירים
zuhause
הגבול
חרדה
החומה (טכנולוגיה היא קיר)
היום הקצר ביותר
להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט)
יראת אלוהים
בתוך הראש
מבקרים
שני שירים מתוך 'סימני נשיכה'
-
פרוזה
השואה היתה - פתיחה
עסקי הספרות
Life goes on
פרוטוקול


פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדה
כן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה
תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה
תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה
אלוהים אדירים / miss kitty fantastico
אם הקירות / את תלכי בשדה
ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים
קריאה ב'פרימה'/ורד דור
שנה וקללותיה/ אורי אלחייני
בקבוק מים/ מיכל ברגמן
מהר מהר שלא ייגמר /אסתי
על האומץ/עדה
על הקל והכבד/ את תלכי בשדה
צהריים בטוסקנה/אקס
סוף העולם/ שרה (הקודמת)
משחקים בבננות / אמיר אור וחברים
גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה
השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ
בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ
למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני
דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל


קטעים לפי קטגוריות


 << פברואר 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
          1 2
3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16
17 18 19 20 21 22 23
24 25 26 27 28 29  

הבלוג חבר בטבעות:
« הקומונה של לי » ±
« ישראלים בחו"ל » ±

ארכיון:

2/2008

מה למדת בגן היום, פרק 12

האינטרנט של הכבלים עדיין בהפרעה, והזמן שלי הוא משהו שבאמת קשה לראות אפילו עם מיקרומיקרוסקופ, אבל כלום לא יעצור את הסדרה-האהובה-על-הכל.

עדויות חדשות בעניין אקואה

אף סדרה אינה שלמה בלי דמות מסתורית ורוחשת-רע, המרחפת אי-שם בשולי התודעה ואנחנו לא יודעים אף פעם איך תגיב. האי באבודים, השותפים הבכירים באנג'ל, מר רופר ב'שלושה בדירה אחת' - אתם מבינים את הרעיון. אצלנו תפסה את התפקיד, עוד מהיום הראשון, אקואה הגאנית, אבל למרות שהופיעה באזורנו עוד מספר פעמים, לא נמצא ממש הסבר להתנהגותה או להתנהגות החשודה והחשדנית של התלמידים והמורה כלפיה. רמז ראשון חולץ מפיה של צ'אולין הסינית בעת שהלכנו לבקר במוזיאון ההיסטורי העירוני. מסתבר שהתלמידים מתרחקים מאקואה בעיקר בגלל שלדברי צ'אולין 'היא מסריחה'. עבורי, כבלש מצונן-תמידית ולכן חסר חוש ריח, היתה זו תוספת רבת-ערך לפאזל. אבל התמונה המלאה עוד לוטה בערפל.
פיסה נוספת התחברה בשבוע שעבר, ביום שני, אחרי שביום שישי עשו כולם בחינה (ואקואה לא היתה). באותו יום שינתה המורה בבירור ממנהגה, ופנתה לאקואה בדברים; היא ביקשה לדעת אם אקואה מעוניינת להשלים את הבחינה שכולם עשוי ביום ו', או לא. אחרי דין ודברים ארוך, שבמהלכו חזרה אקואה על המלים ich probiere ('אני מנסה/אנסה') והמורה ניסתה לסחוט ממנה כן או לא חד משמעי, ארזה אקואה באורח מסודר את הסנדביץ' והמים שלה, הניחה בצד (לאחר שכנועים רבים) את הספר, הסלולרי והמילון, וצעדה בגאון לחדר השני לעשות את הבחינה. יש לציין שמהלך כל הדיאלוג הזה הפטירה מדי פעם פראו אמיני, חצי לעצמה, כל מיני הערות ציניות (למשל "כתבי את שמך על הדף", בקול רם, ואז בשקט "ואת יכולה גם לכתוב את הציון כי כולנו יודעים מה הוא יהיה"). ההתנהגות של פראו אמיני נראתה לי קיצונית להפליא, אבל נראה שהיא מבוססת במציאות: חמש דקות אחרי שהלכה חזרה אקואה מהחדר השני, אמרה 'אני לא מבינה', והניחה את הבחינה הריקה על שולחנה של המורה הבלתי-מופתעת בעליל. אחת אפס לטובת יסמין (זהו שמה הפרטי של מורתנו, שמסתבר שאינה טורקיה אלא דווקא ממוצא פרסי).
האקורד הבא בסיפורה של רוח הרפאים (הלא-בלונדינית-בעליל, ייאמר לזכותה) נרשם אתמול בבוקר. רגע לפני שחציתי כביש בצומת ליד הבית, עטוף במעיל במינוס ארבע מעלות בדרך לקורס, ראיתי לפתע מזווית העין את אקואה מתקדמת לעברי. עצרתי וקידמתי אותה לשלום, וניהלנו שיחה קצרצרה ('את באה לקורס', 'כן, אבל יותר מאוחר, יש לי מה לעשות פה') שהספיקה להבהיר לי שאקואה כנראה יודעת בדיוק מספיק גרמנית (או אם נדייק - זארלנדית) כדי להסתדר בחיי היומיום, וכנראה פשוט לא רוצה לדעת יותר, ובאה לקורס רק כדי לחתום על רשימת הנוכחות.
באותו יום נפתרה גם עוד תעלומת-אקואה, והכל בזכות המנהלת, פראו פרוצט, שבאה ללמד אותנו קצת על ההיסטוריה של גרמניה. המנהלת, כך מסתבר, היא אישה רבת יוזמה, ובגלל החדר הקטן והצפוף-יחסית כנראה הצליח להגיע לאפה ריחה של הגברת אקואה, והיא עצרה לרגע את השיעור כדי לקחת אותה לשיחה בצד. אלא שהגרמנית של המנהלת עברה לאקואה מעל הראש, והיא נאלצה להסביר לכיתה שרוח הרפאים שלנו כנראה שמה הרבה יותר מדי נפטלין בארון הבגדים שלה, ומכאן הריח שמרחיק ממנה את כולם. פראו פרוצט נראתה אובדת עצות בניסיון להסביר את המצב, אבל למזלה נחלצה לעזרתה אקואה מספר שתיים, זו מחוף השנהב, שמדברת (מסתבר) אותה שפה כמו רוח הרפאים הגאנית, ושימשה כמתורגמנית לעצות-ארון-הבגדים של המנהלת המסורה. אקואה הגאנית הקשיבה בשלווה, הנהנה, וכתגובה חתמה על רשימת הנוכחות ויצאה מהכיתה.
כמו כל פתרון, גם כאן נותרנו מלאי שאלות כרימון. מדוע עד השבוע לא דברו-אה אקואה ואקואה? איך זה שאחרי חצי שנה רק פראו פרוצט עלתה על ריח הנפטלין? ואיזו פגישה כבר יכולה להיות לגברת הגאנית בסנקט ארנואל הפלצנית?
אני חושש שיש דברים שיישארו לא מפוענחים.

ושוב נצאה אל הדרך
שגרה היא דבר משונה. יש אומרים - מנחם, יש אומרים - משעמם. מה שכן, שגרה גוררת אתה שגרות אחרות, קטנות יותר, כמו זנב של עפיפון. כך שגרת הקורס, המתחיל כל יום בשמונה ורבע, גוררת עמה שגרה של 'הליכה אל הקורס', בין שמונה לשמונה ורבע.
זה מתחיל ביציאה מהבית, בנשימה הראשונה של אוויר קר ונקי, נשימה שלרוב מתלווה אליה המחשבה 'אה, זה לא נורא, זה לא באמת קר'. קל לחשוב ככה כשעטופים מכף רגל ועד ראש. התחנה הבאה היא בצדו השני של הרחוב, במקום בו עמדה עד לא מזמן חנות אופנועים מכוערת שאיימה להפוך את אשתי הנחמדה לחברה בג'יהאד האיסלמי, לאור האופן שבו כיערה באורח חדמשמעי את הפינה הנעימה שלנו. אבל לא עוד: לפני מספר חודשים ראינו שתפילותנו נענו וחנות האופנועים מתקפלת. וכך הייתי מדי יום מציץ לחלל שהלך והתפנה ומנסה לדמיין מה יקימו במקומו - פארק שעשועים? בנק? עוד חנות אופנועים? הפתרון הגיע לפני כשבועיים, כששלט ירוק חדש החליף את האדום האופנועני: "ביו פריש מרקט", ובמלים אחרות סופרמרקט אורגני - בהחלט משהו שהרבה יותר מתאים הן לשכונה הירוקה-פלצנית והן לנו.
אבל היינו בדרך, והתחנה הבאה היא תמיד ליד האוטוסטרדה, שם חולפת על פני כמעט כל יום אישה הרוכבת על אופניה בכיוון ההפוך. זה כלשעצמו לא ממש נדיר כאן, גם במינוס ארבע מעלות, אבל לאישה הזו יש גם תוספת - מעין עגלה קטנה המתחברת מאחור לאופניים, ובתוכה פעוטה חייכנית, עטופה מכף רגל ועד ראש. השתיים כנראה בדרכן לגן של הכנסייה, בצד שלנו של הנהר, משם תמשיך אולי האישה לעבודתה; אבל הנחישות הזו של האמא-על-האופניים תמיד מחממת לי את הלב בדרך.
וצריך חימום, כי מיד אחר-כך מגיע הקטע הכי קר של הדרך, חציית הנהר. בגלל הלחות מהנהר ובשל הקור העז השורר כאן לאחרונה (למרות שה'בילד' שגוקאן מביא לשיעור ניצל סופ"ש שטוף-שמש אחד כדי להכריז על בוא האביב) מתכסים בלילה כל משטחי הדשא ליד הנהר בשכבת קרח, ונראים כמשטח החלקה לבן וארוך. מחזה מרהיב, במיוחד עכשיו כשהשמש כבר זורחת בשלב הזה, ומשתקפת בחלונות בית האופרה במרחק.
עשר שניות להתפעל, ואנו ממשיכים אל תוך העיר. ברחוב מיינצר, ליד בניין הביטוח הרפואי הממלכתי, עומד תמיד גבר שחרחר, עם כובע ועליו סמל של עלה מריחואנה, ומעשן - לבד או עם כמה חברים. סיגריה. אולי רגע לפני שהוא נכנס לעבודה, אולי רגע לפני שהוא נכנס לבקש מימון לטיפולים. אני רק יודע שאם אני מאחר בעשר דקות הרחוב כבר ריק והוא איננו. אבל בכל מקרה, מכאן נשארת רק עוד פנייה אחת וארבע קומות במעלית כדי להגיע.

אני חושב שזה יכול להיות רקע נהדר לשיר הפתיחה.

הערה ובקשה לסיום

- הסיני המסתורי שדפק הופעת אורח בכל הקטעים של הפרק הקודם התברר בכלל כווייטנאמי, אחרי שניסיתי לפנות אליו בסינית שעבדה על צ'אולין והוא הרצה לי על ההבדל בין שני העמים.
- אם מישהו מכם יודע סקוטית, טייל ארוכות בסקוטלנד, מכיר מישהו שדובר סקוטית וכדומה, אשמח מאוד לעזרתכם. אני תקוע עם שישה-שבעה שמות מקומות במדריך סקוטלנד שלא מצאתי באינטרנט שום רמז להגייה הנכונה שלהם. סקוטים, מסתבר, לא מדברים ממש אנגלית, ויש להם דרכים משלהם לומר אוכינדריין. בכל מקרה, אם יש לכם רעיון, השמיעו קול.


נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/2/2008 22:44, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, עונות השנה
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של Brumhilda ב-23/2/2008 01:29



45,972
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן א. קידר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן א. קידר ועליו/ה בלבד