מה למדתי בגן היום - הקורס-פסט (1)
קשים חייו של כותב סדרות מתחיל, כי המציאות לא מסתדרת תמיד לפי ההיגיון העלילתי. מסיבת הקורס היתה יכולה להיות נהדרת כפרק סוף עונה - שבירת דיסטאנס, הרבה אירועים, מה לא. אבל הקורס בנוי בצורה משונה, שבה אחרי המסיבה יש אנטי-קליימקס בדמות סדרת בחינות. נו, שויין.

ארגון וביצוע
מסיבת הקורס נקבעה לעשר, ואני קצת חששתי, כי את החומוס שהבטחתי הייתי צריך לארגן יפה בצלחות: שכבת חומוס, קצת רוטב, קצת גרגרי חומוס על שמן זית, סביב כל זה חמוצים ובצל ובצד פיתות טריות מהעיראקי. אז יצאתי קצת יותר מוקדם והגעתי לחדר בעשרה לעשר, ולא הייתי מופתע שהגעתי ראשון. עוד לפני עשר כבר היה החומוס מאורגן באורח מופתי, עם החמוצים תוצרת-בית של אסנת וכל התוספות:





טוב שהחומוס סודר כמו שצריך, כי שאר נציגי המזרח התיכון בקורס אכזבו באופן חד משמעי. מוחמד הגיע אמנם בזמן, אבל בלי שום אוכל ועם הטיעון הנדוש שהוא נורא עסוק ולוקח המון זמן להכין טאבולה (שמענו); שאדי המיר את הכנאפה הביתית בבקלאוויה קנויה, שהיתה טעימה אבל זה לא זה; ואנוש הפרסי הביא קופסת שימורים עם כתובות בפרסית, שבה צף גוש די מגעיל שלטענתו היה לשון בקר. מצד שני, לא היה מזיק אם הייתי מגיע קצת יותר מאוחר, כי אחרי שמוחמד הגיע בעשר ונעלם בחדרה של המנהלת טפטפו החבר'ה לאט, לאט ועוד יותר לאט. וכך לא היה ממש מי שיהפוך את קיבוץ האנשים למסיבה של ממש: רובי המארגנת והדוחפת (שאמורה להביא אתה את המתנות למורות וכולי) נעלמה באופק, פראו פרוצט היתה בשיחה ארוכה עם מוחמד והמורה שלנו (פראו אמיני) לא נראתה באופק. שאדי ואני אמנם לקחנו יוזמה וסידרנו את השולחנות לאורך הקירות ואת האוכל שאנשים הביאו על השולחנות, אבל אפילו מוסיקה לא היתה לנו (כי כולם שכחו להביא) עד שאנוש נזכר שיש לו קסטה (יש עדיין דברים כאלה) של פופ איראני (יש דבר כזה, מסתבר) ורץ להביא את הטייפ מנאך אובן. בנקודה מסוימת ניסינו להתקשר לרובי, ואני אזרתי אומץ והפרעתי למנהלת בשאלה לגבי מורתנו היקרה (היא אמרה שתתקשר). אבל רובי לא ענתה ובחוץ המשיך לטפטף גשם וכולנו הרגשנות מטופשים למדי, מה שגרם לאלנה (שבאה בבגדים קונסרבטיביים יחסית) ולצ'אולין להרביץ סשן צילומים של כל המשתתפים בכל מיני קומבינציות, משהו בסגנון צילומי-המשפחה-לפני-החתונה הנהוגים במקומותינו. למשל:




מימין לשמאל: גוקאן הטורקי הנינוח, בופה התאילנדית, צ'אולין מסין וקארונה מסרי לנקה (בסארי מסורתי)


רק בחמישה לאחת-עשרה, אחרי שכולם כבר הגיעו, פרצה כרוח סערה מתוך המעלית רובי, עמוסה תיקים ושקיות, ואתה אקואה מחוף השנהב. מסתבר שהקניות והארגונים לקחו להן יותר זמן, בגלל הגשם המטפטף וחוסר תכנון, אבל ההשקעה בהחלט היתה ניכרת: ארנקים משובצים של סולימן לשתי המורות, פרחים למנהלת, כרטיסי ברכה שעברו בין כולם, עוגה ענקית של אקואה, אמפאנדאס אלוהיים של רובי, ובעיקר המון אנרגיה חיובית, שסחפה את כולם והתחילה את המסיבה.
דקות אחר כך נכנסה לחדר פראו אמיני, או יותר נכון - גררה את עצמה אל החדר. המורה לא רק איחרה בשעה אלא גם נראתה כמי שיושב עליה ענן במשקל חמישים טון. עיניה היו עצובות ודהויות ולשאלתי 'הכל בסדר' היא ענתה בשלילה (ולפי מה שלמדנו, גרמנים צריכים להיות במצב ממש גרוע כדי לא לענות בצורה חיובית לשאלה כזו). מפאת הדיסטאנס המורתי לא התעמקתי בנושא, ובכל מקרה נראה שהאווירה העליצה שהתשררה סייעה גם לפראו אמיני לצאת מהדיכאון.

לשיר עם ליפקה
בהיפוך מוחלט לבלגן חסר התוחלת ששרר עד 11:00, השעה הבאה היתה מאורגנת ומתוזמרת כמו פעולה בצופים, והכל בזכות פראו ליפקה. לא, גם אני לא ידעתי ממש מי זאת עד יום המסיבה; מסתבר שהיא שייכת לצלב האדום הגרמני, שמסייע לכל מיני אאוסלנדרים בכל מיני דברים, ובכל יום שני יש לה שעת קבלה אצלנו בבית הספר. מסתבר גם שהיא סייעה מאוד לכמה ממשתתפי הקורס - כגון רובי ומוחמד - ולכן ראתה את עצמה אחראית לתוכנית האמנותית של הבוקר. וכך, לפי הליפקה-פלאן, עברנו מיד לשלב הברכות (שאיכשהו התנודבתי לתפקד בו יחד עם רובי כנציג הכיתה ולתת מתנות למורות):




(מימין לשמאל: אני, פראו אמיני, רובי, אקואה מחוף השנהב, פראו פרוצט)

אחרי הטקס ארגנה פראו ליפקה שירה בציבור (או יותר נכון היא שרה וכולם בהו) של 'אאוף וידר זיין' (להתראות) במנגינת Amazing Grace, ואחרי זה שכנעה את כולם להגיד להתראות ותודה רבה בשפתם. חלק מהמשתתפים שוכנעו בידי 'טורנדו ליפקה' גם לשיר שיר פרידה בשפתם, ללא ליווי ועם פוטנציאל פאדיחה לא קטן. כך שרה צ'אולין שיר סיני קטן שאומר 'אני אתגעגע לזמן שחלף', אקואה זמררה שיר אפריקני בשפה לא מוכרת, שאמר 'תודה', ואני זמררתי את הבית הראשון של 'אולי עוד קיץ... אנחנו ניפגש'. היה מרגש.

סקס, שקרים וטירמיסו
(לכותרת הזו אין הרבה קשר לפרקון, אבל אסנת הציעה אותה והיא כל-כך מוצלחת שלא יכולתי להתאפק)
אחרי שפראו ליפקה היתה מרוצה מרמת המוראל ושחררה אותנו, הרמנו כולנו כוסית זקט (יין נתזים גרמני) והסתערנו על האוכל. בתחום הזה היו ללא ספק שני כוכבי על. בין המנות כיכבו האמפאנאדאס של רובי, שהוגשו עם רוטב חריף ומצוין, ואפשרו לי לשחק אותה מתורגמן: שאדי רצה לדעת מה יש ברוטב, ולא הבין כשרובי אמרה 'קוריאנדר'; בלי היסוס תרגמתי 'כוסברה', והוא הבין מיד. בין הקינוחים, לעומת זאת, דבר לא ישתווה לטיראמיסו של טרזה, שנגמר נורא מהר - גם כי הוא היה מצוין וגם כי תרזה התעקשה להכין לכל אחד מנה אישית בצלחת ולחלק לכולם. ממש סבתא טובה.
עם זאת, יש לציין שגם החומוס לא קטל קנים. אמנם הייתי צריך לעשות משמרת כדי להסביר לכולם 'איך אוכלים את זה', אבל בסוף כולם טעמו והתגובות היו חיוביות עד מאוד. בפינת ההומור נציין שלאלנה לא היה שום מושג מה זה ואף אחד לא ידע איך להסביר לה (נראה שהמילה חומוס לא קיימת ברוסית) ושתרזה אמנם זיהתה את הגרגרים, אבל חשבה שהחומוס הוא גבינה כלשהי. במיוחד זכו למחמאות החמוצים הביתיים שהכינה אסנת, והמורה של הכיתה השנייה, פראו שמידט, באה במיוחד לחטוף עוד כמה אחרי שהמסיבה נגמרה.
החלק הלוהט של הערב היה, איך לא, המנה התאילנדית - חלב קוקוס, שרימפס, פטריות, אורז ו*הרבה* חריף. אני הייתי הראשון שניסה, ואחרי שנשארתי בחיים אזרו גם האחרים אומץ וניסו את כוחם. הסלט הרוסי של אלנה, לעומת זאת, התברר כסלט תפוחי אדמה ובשר סטנדרטי, ומנת ההפתעה שתכנן סוליימן - כבורקס בשר איכותי, שגם ממנו לא נותר כמעט כלום.

[בחלקו השני של הקורס-פסט: שאדי מגלה כישרון, צ'אולין עוברת לדום, רובי רוקדת באון ומוחמד נוגע בבלונד]
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/3/2008 00:35, ושייך לקטגוריות תמונות, מה למדתי בגן היום
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-6/3/2008 11:57

---