מלב"ה, פרק לפני אחרון - רטרוספקטיבה
לפני פרק הבחינות - כמה דברים שנשמטו, ומפגש מחודש עם כמה מהדמויות הפופולריות.

אקואה ולמה
היא לא ניגשה לבחינה. היא לא באה לקורס-פסט. בניגוד לשאיפות הקלוז'ר שלי ושל הצופים, אקואה מגאנה לא הופיע בכיתה או בסביבתה בשבועיים האחרונים של הקורס, ולא זכינו לדעת מה היא חושבת על ההיסטוריה של גרמניה ומה דעתה על כלבים גדולים וגזעיים. עם זאת, כמחווה לרוח הרפאים שהיתה בקורס רק כי מוכרחים, הנה התמונה היחידה שיש לי שלה, במרפסת העישון הפתוחה, עוד מהתקופה שהיינו 'נאך אובן':





מאריצה מתנתקת
את מאריצה הקרואטית פגשתי כזכור עוד בקורס 'למטה', והיא היתה בת הברית שלי בפרקים הראשונים והקשים. הקשר החברתי נשמר גם כשנותקנו - למשל ליד מכונת הקפה - אבל הידרדר קצת כשהקורסים החליפו מקומות, כי מאריצה ירדה פחות לחפש אותי ולי לא היה כוח לטפס לקומה השנייה רק כדי לפגוש אותה. בפעם האחרונה שנפגשנו, כשבוע וחצי לפני סוף הקורס, היא סיפרה לי שבקרוב מאוד היא נוסעת לקרואטיה לכמה ימים, כדי להתגרש.
מאריצה, ידעתי כבר מקודם, היתה נשואה בקרואטיה, וטוענת שעל הטעות הזו היא לא תחזור יותר. אני יכול להבין אותה, בהתחשב בכך שתהליך הגירושין (האזרחי!) בקרואטיה הוא מורכב ומסובך, ודורש מספר הופעות בבית המשפט. "למזלה" של מאריצה, היא צריכה לנכוחבאופן אישי רק בדיון הראשון והאחרון, ובשאר יכול להחליף אותה עורך הדין. מהבחינה הדתית, אגב, החתונה היתה קתולית, כך שגירושין אינם באים כלל בחשבון, והכנסייה לא תתיר למאריצה להתחתן שוב (לא שהיא רוצה).
בכל אופן, אותה נסיעה לקרואטיה נועדה להניע את התהליך - להיות בדיון הראשון ולחזור. מה שלא תפסתי אז הוא שעם הנסיעה הזו, והשבוע-לא-שבוע האחרון של הקורס, זו תהיה כנראה הפעם האחרונה שאראה את מאריצה... ולא ממש אמרנו שלום.
יש לי את מספר הטלפון שלה (מאותו יום שבו הלכנו לראות את 'סיבוב הבורג') ואני יכול להתקשר, לשמוע איך היה בקרואטיה, להחליף חוויות. אבל יש משהו לא נעים בלא-פרידה הזו, בדעיכה הפתאומית אל תוך האינקשר.

החנון
אָנוּשאראבאן מאיראן, או בקיצור 'אנוש', לא מושך הרבה תשומת לב. הוא לא פרובוקטיבי כמו אלנה, ידידותי כמו צ'אולין, מאורגן כמו רובי. רק בימים האחרונים של הקורס הבנתי שאנוש הוא טיפוס המוכר לי היטב - החנון המצוי. הוא חמק מזיהוי בעיקר בגלל שהוא בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, ושלא הפגין כמה תכונות משותפות לחנונים שהיכרתי, למשל התעניינות במתמטיקה-מדעים-מחשבים.
אבל הכל מתחבר עכשיו - העיסוק הקפדני בפרטים, שגורם לו לכתוב רפרט של עשרה עמודים ורומנים במקום מכתבים בבחינות; תחום העניין המצומצם (במקרה זה, גיאוגרפיה פיזית); כישורים חברתיים בעייתיים (באחד המפגשים הראשונים של הקורס עסקנו בשאלה 'איך להכיר חברים חדשים'; הניסיון של הקבוצה לקחת את אנוש כפרויקט ולתת לו עצות בנושא לא צלח); חוסר מודעות חיצוני (הוא כמעט ולא מוריד את המעיל) וטעם מוזר (הלשון מהמסיבה). אולי לא זיהיתי אותו כי חשבתי שאיראנים הם כמו ערבים וטורקים - פתוחים, חברתיים, משוחררים; אולי סתם התכחשתי. בתור חנון בגמילה יש לי פינה חמה לדמות המצטיירת כאן; אבל לאנוש עצמו, בשר ודם, לא הצלחתי ממש להתקרב, אפילו שדווקא נתקלנו בו מחוץ לקורס, באוטובוס, בדרכו להתאמן בטניס שולחן.

[אל תחמיצו את פרק סיום העונה - הבחינות! מדליה אולימפית, טוליפים, מעברים סודיים, עקר בית רדיופוני, ותוספת לתיאוריית החורף ממתינים לכם!]


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/3/2008 22:05, ושייך לקטגוריות מה למדתי בגן היום, תמונות, סטיות אישיות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-13/3/2008 00:10

---