Im Ausland

החיים חזקים יותר
 
הוסף לקבועים שלי
רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן
קישור ישיר לבלוג
דף כניסה לישראבלוג
רסס


ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו!

כינוי: רונן א. קידר
גיל: 52
רוצים מנוי? מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


פינת החתול


חתול עולה באש?
או שזו סתם הילה של קדוש?


בלוגים חביבים עלי
סינמסקופ
דגש קל
ליבריסטאן
אמיר אור
המתופפת הקטנה
החיים שמתחת לחיים
לדבר את האהבה הטובה
יעל ישראל עושה אהבה
מולטי קולטי - בלוג בישול
עדה
קיטי
Alon's Blog
תירס חם
סיטי בלונד
אדמיאל קוסמן
שירה ומחשבות
עיר מקלט
אני והעיר הקדושה


מורה נבוכים
באופן כללי
מי אני ומה אני עושה בגרמניה
מה אני בעצם מתרגם שם?
איך אני נראה עכשיו (מסופר)
החתול שנותן לי לגור אצלו
על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה"
הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר
זוטא - אם יש לכם רגע
-
שירים
zuhause
הגבול
חרדה
החומה (טכנולוגיה היא קיר)
היום הקצר ביותר
להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט)
יראת אלוהים
בתוך הראש
מבקרים
שני שירים מתוך 'סימני נשיכה'
-
פרוזה
השואה היתה - פתיחה
עסקי הספרות
Life goes on
פרוטוקול


פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדה
כן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה
תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה
תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה
אלוהים אדירים / miss kitty fantastico
אם הקירות / את תלכי בשדה
ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים
קריאה ב'פרימה'/ורד דור
שנה וקללותיה/ אורי אלחייני
בקבוק מים/ מיכל ברגמן
מהר מהר שלא ייגמר /אסתי
על האומץ/עדה
על הקל והכבד/ את תלכי בשדה
צהריים בטוסקנה/אקס
סוף העולם/ שרה (הקודמת)
משחקים בבננות / אמיר אור וחברים
גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה
השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ
בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ
למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני
דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל


קטעים לפי קטגוריות


 << מאי 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31

הבלוג חבר בטבעות:
« הקומונה של לי » ±
« ישראלים בחו"ל » ±

ארכיון:

5/2008

יום ה....
מאז המפגש עם בעלי הבית (ראו פוסט קודם) אנחנו די רגישים לענייני חגים. חגים, כך הסבירו לנו בנעימות, הם בגרמניה כמו ימי א', והגרמנים אוהבים בהם לישון עד מאוחר, ולכן מותר להרעיש רק מ-11:00 בבוקר. השאלה המרכזית שנותרה היא למה הכוונה במושג 'חגים': את הימים הקדושים של חג המולד והפסחא גם אנחנו מכירים, אבל בלוח השנה הגרמני יש כל מיני חגים, דתיים יותר ופחות, שלא תמיד העניין כל-כך חד לגביהם.
קחו למשל את האחד במאי, שחל אתמול. בישראל מזכירים את היותו 'יום הפועלים', אבל פרט לאיזה דגל אדום סמלי בכיכר ושני מפגינים (שרידי המפלגה הקומוניסטית) אין ממש התייחסות ליום הזה. בסין זהו חג לאומי שנמשך כמעט שבוע. גרמניה נמצאת איפשהו באמצע: האחד במאי הוא יום חופש רשמי, אבל קשה לומר שהוא חג של כולם, ותמיד יש בו כל מיני הפגנות והתנגשויות. בגלל זה הופתענו לגלות (כשבדקנו אתמול בבוקר מול בעלי הבית) שמבחינתם זה יום חג של ממש. עוד יותר הופתענו לגלות שהעיר סגורה כמעט כמו ביום א': חנויות, בנקים, בתי דואר, מסעדות מכל המינים - הכל פרט למאפיות ולגלידריות התיירותיות במדרחוב.
את הפתרון לתעלומה מצאתי ביומן של אסנת, שנקנה כאן ולכן מכיל גם את החגים הגרמניים. אתמול, בצירוף מקרים מעניין, חל לא רק האחד במאי, אלא גם 'חג העלייה', המצוין 40 יום אחרי הפסחא לרגל 'עלייתו של ישו השמיימה'. זהו חג דתי של ממש, שמצוין בכל חלקי גרמניה - מה שמסביר את כל התופעות המשונות, שאני לא זוכר שהופיעו באחד במאי של השנה שעברה. בצירוף מקרים די יוצא דופן (בגלל שהפסחא יצא השנה מוקדם; התאריך המוקדם ביותר האפשרי לחג זה הוא ה-30 באפריל) נוצר חיבור בין שני האירועים, שבדרך כלל אינם מתרחשים באותו יום.
לשני אלה, כפי שאתם כבר יודעים, הצטרף עוד אירוע שצוין אתמול - יום הזיכרון לשואה ולגבורה. גם הוא לרוב לא חופף לחג העלייה, כי זה נחוג בד"כ באמצע מאי; וגם הוא שרירותי למדי בתאריכו (הוא היה אמור להיות עפ"י מרד גטו ורשה, אך זה התחיל בערב פסח ולכן דחו את התאריך בשבועיים). יש לציין שלעולם יש 'יום שואה' משלו, אי שם בינואר, ולכן לגרמנים אין שום מושג שזהו יום השואה העברי; אבל בצירוף מקרים משונה יצא שגם הם שבתו מעבודה היום (בניגוד, אגב, לרוב מקומות העבודה בישראל, אבל זה כבר סיפור אחר).
מעניין אם הביטוי 'אחרי החגים' רלוונטי גם כשביום אחד נופלים הרבה חגים. או שנכון יותר לומר 'אחרי החג'? בכל מקרה, כאן לדעתי לא עושים גשר בין החג לסוף השבוע, ולכן היום, ה-2 במאי, הוא יום עבודה ככל יום ו'. ונותר לכולנו רק לחכות ליום העצמאות, שאותו דווקא מציינים כאן, בקונצרט מיוחד שעורך הרדיו המקומי לכבוד יום העצמאות ה-60 של ישראל, ואסנת תשיר בו מבחר שירים ישראליים. ואחריו, אולי, כמאמר השיר, יתחדש הכל.

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/5/2008 07:58, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., אקטואליה
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-3/5/2008 15:34



45,971
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן א. קידר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן א. קידר ועליו/ה בלבד