איתות בערפל
דורה מספרת בכתבה ב-ynet על xkcd - קומיקס פשטני להפליא שהפך להצלחה עולמית ויש לו מעריצים נלהבים. רוב הקטעים בו לא מצחיקים במיוחד (והרבה מהם דורשים הרבה יותר מדי ידע במתמטיקה ובמחשבים) אבל יש גם כמה נוגעים ללב ממש, שלא צריך אפילו שלוש יחידות במתמטיקה בשביל להבין, להזדהות ולאהוב. והכל בלי ציורים מורכבים ובלי יותר מדי 'תחכום'. משהו בסגנון אמריקן ספלנדור לגיקים.
מהראיון בכתבה, היוצר מזכיר מאוד כמה חברים שהיו לי לפני שנים, כשהיינו לומדים בעל פה שירים של מונטי פייטון וטום לרר וממציאים בדיחות מילוליות מורכבות שכמעט אף אחד לא הבין בשמיעה ראשונה. סוג של ציניות קלילה ריחף מעל המפגשים האלה, משהו שהסווה את תחושת הזרות הנואשת שכל אחד זיהה אצל האחרים.
ולמרות שהלכתי משם רחוק, במקום הזה יש לי עדיין תחושת בית מסוימת, תחושה של ביטחון.

עולם הבלוגים גם הוא שפה, אבל שפה אחרת. היה לי קשה מאוד לכתוב את הקטע הזה, הוא דרש תרגום בין מקומות זרים זה לזה במוח שלי. כמו סוגים של כתיבה שרבים ביניהם ולא ניתן להכליא ביניהם. קצת כמו כפיות ומזלגות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/5/2008 01:14, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, קוהרנטיות זה פאסה, מטאבלוגיקה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-1/6/2008 14:06

---