חמה בעמקים (פוסט תמונות)
אחרי סדרה ארוכה של ימי א' שבהם לא הצלחנו לנצל את הקיץ מכל מיני סיבות שונות ומגוונות (כגון חזרות של אסנת, הזמנות לאירועים או סתם גשם), הסתמן סוף סוף יום א' מתאים לטיול. בתחזית השתמשו אמנם במילה schwuel, שפירושה 'חם ולח', אבל כמה כבר נורא יכול להיות בגרמניה בקיץ? לא התייאשנו, לקחנו את עצמנו, אופנינו וכריכינו ויצאנו לקרוע את העמק.
איזה עמק? נו טוב, לא קשה למצוא בסביבה עמקים. אבל אחרי שחרשנו את עמק הזאאר לשני הכיוונים, קצת השתעממנו, ולכן ניצלנו את העובדה שעל הרכבת הקלה המקומית (זאארבאן) אפשר לקחת אופניים בקלות וללא תוספת תשלום, ואת המדריך לטיולי אופניים באזור, שקיבלנו בדואר חינם אחרי שהזמנו באינטרנט, והחלטנו לנסוע עד סארגמינס שבצרפת ולעלות משם בעמק הנהר בליס (Blies), לאורך גבול צרפת גרמניה.
ההתחלה היתה קשה (כמו כל ההתחלות). 28 מעלות בצל זה אולי מזג אוויר מקובל בישראל, אבל אנחנו כבר לא רגילים אליו (במיוחד כשבתחנת הזארבאן אין צל). סארגמינס, מסתבר, היא גם קצת עיר, ולכן נאלצנו לרכב קצת בתוך העיר לפני שהתחיל הנוף. אבל כשהוא התחיל, הוא לא רצה להפסיק.



לא, אלה לא האופניים של אסנת, אלא סוג של פסל סביבתי...

הפתעה הבאה חיכתה לנו אחרי עוד כמה כפרים קטנים, ואחרי שחצינו חזרה את הגבול מצרפת לגרמניה, אבל לפניה (כדי לבנות מתח) נרשמו כמה עליות מרשימות(הקשה מביניהן היתה במעלה פראונברג, הר הנשים) וירידות מלהיבות (יו-הו!). אז, בדיוק ביציאה מכפר קטן, ראינו כמה זוגות אופניים חונים לצד הדרך, ואת בעלי האופניים (גרמנים מבוגרים חביבים) עומדים מתחת לעץ וקוטפים דובדבנים (העצים שנמצאים מחוץ לתחום הכפר לא שייכים רשמית לאף אחד). אחרי שהתפטמנו באדום המתוק, אחד מהם הציע לצלם אותנו:



כן, הנקודות האדומות הן דובדבנים

ניצלנו את ההזדמנות לפיקניק ספונטני (לא בדיוק. הכנו סנדביצ'ים ושמיכה מראש) כדי לאזור כוחות להמשך הדרך. החלטנו לדווש עד בליסברוק (16 ק"מ בסך הכל) כדי שיישאר לנו כוח לדרך חזרה; השביל כמובן ממשיך עוד מאות קילומטרים ברחבי גרמניה. בבליסברוק, חצינו את הגשר שהעניק את שמו לעיירה, ותפסנו הצצה מרהיבה לנהר הבליס שלאורכו רכבנו כל הדרך.




בנקודת אמצע הדרך עשינו הפסקה גדולה. אחרי הכל, לרכוב בשמש, בחום ובעליות זה דורש לא מעט אנרגיה. הספסל היחיד שמצאנו היה בשמש, אבל למזלנו היא התחבאה בדיוק מאחורי ענן (לא מקרה נפוץ בקיץ ישראלי למשל) ואפשרה לנו לנשנש עוד כריכים ופירות ולרדת על בקבוק הפינו נואר מאלזאס שהבאנו איתנו בדיוק למטרה זו. אחרי מנוחה ארוכה ופנטזיות על נדל"ן באזור אמרנו שלום לבליסברוק ויצאנו לדרך... ואז בדיוק קרה משהו שהקיץ הישראלי לא מכיר בקיומו: עננים שחורים הסתירו את השמש ועל השביל החל מטפטף גשם קל. כמו בהזמנה - משהו לקרר את הגוף המתאמץ.
הגשם לא נמשך זמן רב, ותוך דקות החלו גם העננים להיעלם. בשלב זה דיוושנו באיטיות רצופת-עצירות, הן בגלל העייפות והן בגלל שבקבוק פינו נואר לא הולך ברגל (וגם באופניים הוא לא כזה יציב). בזכות הנסיעה האיטית גילינו משהו שפספסנו בדרך לשם. שימו לב:



שולחן הפיקניק הזה, הוא בצרפת או בגרמניה?

החניות הרבות איפשרו גם לדָגטֶלֶת שלי להשתולל, אבל יש בזה גם יתרונות: בזכות המצלמה הזמינה הצלחתי לתפוס בדיוק את השמש יוצאת ומאירה את חלקת גן-עדן הזו:




המשך הטיול כלל הפסקות מרובות, חזרה על עקבותי פעם אחת כדי למצוא משקפי שמש שנפלו, עוד עץ דובדבנים, כמה עזים שאסור להאכיל, גילוי פארק מים בסארגמינס ומרוץ נגד הזמן בתחנת הרכבת כשהתברר שהמכונה לא מקבלת שטרות. אה, כמובן, וההזדמנות הראשונה שלי בגרמניה לעשות משהו שהייתי עושה הרבה בארץ: מקלחת קרה.

---

 ובינתיים באליפות אירופה:
* הרוסים הפכו רשמית לנבחרת האהודה עלינו כשלימדו את ההולנדים פרק בהילכות כדורגל הולנדי. ארשאבין לשלטון.
* 120 דקות של משחק מתסכל-עד-אימה (משהו כמו לראות את הבריון השכונתי מרביץ לילד הזריז כשהמורים לא מסתכלים) הסתיימו לפחות בסוכריה של שמחה לאיד: לראות את האיטלקים מפסידים במשחק של עצמם. קנאברו יכול להגיד שלוש פעמים שקשה להפסיד בפנדלים, אבל את הסימפטיה שלי הוא לא יקבל.
* למזלנו, הקלנו על התסכול בצלי בקר נפלא שאלתרנו לארוחת הערב.
* בניצחונות של הגרמנים, הרוסים והטורקים היו צפירות בחוץ עד אמצע הלילה. אתמול כלום. כנראה שאין הרבה ספרדים בזארברוקן.



                 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/6/2008 09:09, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, אסנת, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-25/6/2008 11:47

---