יום המנוחה
יום ראשון בבוקר. אנחנו מתכננים כבר בעשר וחצי לצאת מהבית לטיול אופניים. לשם כך יצאתי עכשיו החוצה, לקנות באגט טרי.
השלווה ברחובות ביום א' בבוקר מדהימה. הרחוב הדי-ראשי ליד ביתנו ריק כמעט ממכוניות, והציפורים נשמעות חזק יותר מתמיד. היא מזכירה לי - מיד - את תל אביב בשבת בבוקר, זו שכל מי שגר בעיר מכיר, ומי שלא, מפסיד. שלוות השבת של תל אביב זכורה לי כאחת החוויות המקסימות של העיר.
יש נקודה קבועה בדיונים על דתיים למיניהם על חוקי שמירת השבת, כשהם מסבירים שחוק השבת הוא חוק סוציאלי, שנועד לאפשר לנו יום אחד בשבוע שבו נחים מהכל, נרגעים, נכנסים לאותה שלווה. הם מפחידים אותנו, שברגע שתתאפשר פתיחת בתי-עסק מסוגים מסוימים בשבתות, השלווה הזו תתנדף ותתאדה לפתע.ולפעמים, כשהייתי מבין כמה מקומות כן פתוחים בת"א בשבת, למרות המעבר על החוק והקנסות, תהיתי האם הם צודקים, והאם יותר חופש פירושו לוותר על השלווה.
והנה אנחנו שוב כאן. זארברוקן היא לא תל אביב: העיר קטנה יותר והרבה פחות קוסמופוליטית. אין כאן חוקים נגד פתיחת בתי עסק פרטיים ביום א' (מוסדות המדינה ומסגרות הלימוד פתוחות חמישה ימים, ב'-ו'), ולמרות זאת, כמעט הכל סגור. אם נגמר החלב ביום א' בבוקר, צריך לחכות עד יום שני. והשלווה מדהימה.
מצד שני, יש תחבורה ציבורית ביום א', מה שמאפשר גם למי שאין לו רכב - מסיבות כספיות או אקולוגיות - לנצל את יום המנוחה לטיולים ולביקורים. תדירות האוטובוסים והרכבות כמובן מצומצמת יותר (כי יש פחות ביקוש), אבל היום למשל אנחנו מתכננים לנסוע ברכבת לתחילת הטיול שלנו ומשם להמשיך באופניים. בישראל זה הרבה פחות אפשרי.
נראה שגם בלי חוק, סוף השבוע מתארגן כזמן של שלווה ופנאי. אנשים רוצים לנוח, לא לעבוד כל הזמן. וכך, מה שפועל הם השירותים הקשורים לפעילות-פנאי: תחבורה ציבורית, גינות-הבירה לאורך הנהר, מסעדות במקומות תיירותיים ומרכזיים, וכמובן - המאפיות, שפתוחות ביום א' בבוקר, כי אין שום סיבה להסתפק ביום המנוחה בלחם מאתמול.
הבדל נוסף, אגב, קשור ללוח השנה: הנוצרים סופרים את היום מחצות עד חצות ולא משקיעה עד שקיעה, ולכן יום לפני יום המנוחה - בשבת אחה"צ - מקומות רבים פתוחים כרגיל (פרט לחנויות קטנות, שנסגרות שעה-שעתיים מוקדם מהרגיל); ומצד שני, אין דבר כזה 'מוצאי שבת' - רק מסעדות ומקומות בילוי נפתחים ביום א' בערב, ואילו לסופרמרקטים ולחנויות צריך לחכות עד יום ב'.
אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שבלי חוק, ובלי קנסות וחרמות, הקהילה יוצרת לעצמה את השלווה של יום המנוחה, ומאפשרת לכל אחד לבלות אותו כראות עיניו. אין מה לפחד.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/6/2008 10:04, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., בשבילנו זו אירופה אירופה, אופטימי
22 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של שרה (הקודמת) ב-2/7/2008 09:38

---