הזמנים חולפים
כל מיני דברים קורים. שוב אנו מארחים ביקור, וקונצרט הסיום של אסנת בבית הספר, שהלחיץ מאוד, היה ועבר. עכשיו אני מעדכן מהמחשב של האופה ואשתו, שם אנחנו מתארחים, אחרי הרבה אוכל טוב ולא מעט וודקה. ועכשיו בקרוב בארץ. כן, בשבוע הבא אנחנו בעוד ביקור חטוף בארץ החמה, הצפופה, החטופה. את החדשות מהכנסת אני קורא כבר בלי להבין מילה, מי נגד מי, מה לעזאזל כל הקומבינות האלה.
כמה רחוקים אנחנו כבר מההווייה הזו? כאן קיץ כולל גשם וכולל רוח נעימה וקרירויות של ז'קט. התרגלנו. מזגן? מה זה? ושוב תהיה הטיסה, הנסיעה, השיבה לעולם המוכר, או אולי ההופך להיות הרבה פחות מוכר.
המתח בין היכולת ליצור לבין היכולת לשווק, ליצור קריירה, להתפרנס, מגיע שוב לאיזה שיא. אין חיים שקטים לאמנים, אין מקום בטוח כמו פטרוני ימי קדם. גם באירופה הכל השתנה, גם באירופה כבר יש פחות קריירות לאמנויות הקלאסיות. הכל נמדד בכסף. שוב כסף.
כתבתי על שיווק ואמנות בבלוג השני. הרבה אידיאלים. המציאות אחרת, ממש אחרת. יש ציפיות, יש רצון לנורמליות. כאילו, טוענים האנשים, אי אפשר להיות בזמני לנצח. אבל האמנם? הנצח הרי קצר, קצר מאוד, והמוות מחכה מעבר לפינה, וכל טרדות ודאגות הפרנסה הם מיא, כפי שאומרים ההודים - שקר ותעתועי רוח, שקר ומשחקי מספרים. זה לא שהמתמטיקה עוסקת במספרים, מספרים הם בירוקרטיה ולא מתימטיקה. מתימטיקה היא הספירה הטהורה של המחשבות, הספירה הטהורה של הניקיון, סוג של שירה.

כל מה שאינו שירה הוא אשליה. אשליה מרגיזה, מהסוג הטורדני. אשליה שהיא כמו ספאם באינטרנט. חשוב? מה זה חשוב? מה הם מדינות ואנשים ומוות ופיצוצים ותרגילים בוועדת הכספים? מהו המאבק על הנראטיב, מהו 'אני שמעתי', מה הם הבדלי השפות? הכל שקר. נגד אמירות כוללניות, נגד מחקרים, נגד לחץ של אי ידיעה שנובע מהתחושה שיש מה לדעת. אין מה לדעת. אין מה להרגיע. מה שבא בא.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/7/2008 21:41, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-23/7/2008 10:51

---