Im Ausland
החיים חזקים יותר |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הוסף לקבועים שלי רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן קישור ישיר לבלוג דף כניסה לישראבלוג רסס ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו! כינוי: רונן א. קידר גיל: 52 חיפוש טקסט בקטעים: פינת החתול
חתול עולה באש? או שזו סתם הילה של קדוש? בלוגים חביבים עלי
סינמסקופדגש קל ליבריסטאן אמיר אור המתופפת הקטנה החיים שמתחת לחיים לדבר את האהבה הטובה יעל ישראל עושה אהבה מולטי קולטי - בלוג בישול עדה קיטי Alon's Blog תירס חם סיטי בלונד אדמיאל קוסמן שירה ומחשבות עיר מקלט אני והעיר הקדושה מורה נבוכים
באופן כללימי אני ומה אני עושה בגרמניה מה אני בעצם מתרגם שם? איך אני נראה עכשיו (מסופר) החתול שנותן לי לגור אצלו על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה" הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר זוטא - אם יש לכם רגע - שירים zuhause הגבול חרדה החומה (טכנולוגיה היא קיר) היום הקצר ביותר להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט) יראת אלוהים בתוך הראש מבקרים שני שירים מתוך 'סימני נשיכה' - פרוזה השואה היתה - פתיחה עסקי הספרות Life goes on פרוטוקול פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדהכן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה אלוהים אדירים / miss kitty fantastico אם הקירות / את תלכי בשדה ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים קריאה ב'פרימה'/ורד דור שנה וקללותיה/ אורי אלחייני בקבוק מים/ מיכל ברגמן מהר מהר שלא ייגמר /אסתי על האומץ/עדה על הקל והכבד/ את תלכי בשדה צהריים בטוסקנה/אקס סוף העולם/ שרה (הקודמת) משחקים בבננות / אמיר אור וחברים גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל קטעים לפי קטגוריות
הבלוג חבר בטבעות: « הקומונה של לי » ± « ישראלים בחו"ל » ± ארכיון: |
7/2008
מהדורת חדשות במונית, בדרך משדה התעופה, ברדיו מהדורת חדשות והנהג מגביר את הווליום. לוקח דקות ארוכות להבין למה זה כל כך זר. באוטובוסים בגרמניה שקט מוחלט. במסעדות לא פועל רדיו, וגם לא בתחנות הדלק. טלוויזיה אנחנו לא רואים, וגם כשראינו כדורגל נדחסו החדשות במחצית והחלק המרשים ביותר בהם היו פגעי מזג האוויר. והנה, מגיעים, והנהג מגביר. ולחלל המונית נפלטות טרגדיות דחוסות. אסון בטורקיה. פיגוע בירושלים. שריפה במושב. אישה ששולחת את ילדיה ללונדון. קיצוץ בחופשת הלידה (הקצרה ממילא). הפרשייה האחרונה של ראש הממשלה (המלא פרשיות ממילא). והכל בקצב מהיר, בחיתוך דיבור של פגזים. צריך להספיק. ארץ קטנטנה מייצרת המון חדשות שפשוט לא נכנסות בחצי שעה. בכתבות הצבע, איך השוטרים מתמודדים עם מסירת בשורות מרות לקורבנות תאונות דרכים. הזמן שלקח לי לכתוב את המשפט קצר מהזמן שקיבל האייטם. ולא הזכירו שיש אתם תמיד עובד סוציאלי. בספורט, המרתוניסט האולימפי נעצר באתיופיה והכדורגלנים המייצגים גונבים בשמים. מזג האוויר: חם ודחוס. ממבט מבחוץ זה הכל נראה כמו משחק. זעזוע מעושה. איך אפשר לחיות כאן עם כזו דחיסות של חדשות, ידיעות, הערכות, פטפטת. הטוקבקיסטים של וויי-נט נראו לי תמיד הזויים; עכשיו אני מבין שהם מופצצים בפטפטת תמידית, וזה הפילטר שלהם - לקחת עמדה קיצונית ולהיצמד אליה. הם, אגב, חסרו לי מאוד כשקראתי בערך אותן חדשות (רק עם כותרות אדומות וטראגיות) ב'ידיעות' שקיבלנו במטוס. איך אפשר לקרוא על חקירות אולמרט בלי התגובות האוטומטיות? כל הכאוס הזה לא גורם לי להתעורר ולהיות פעיל (כאילו ישראל החמה יותר פעילה, רגשית וחשופה מגרמניה ה'קרה') אלא לנתק את עצמי מכל הסיפור הזה, להוציא את הראש החוצה ולצעוק. אני מניח שמתרגלים ושיש ימים אחרים ויש דברים אחרים, אבל הדברים היחידים שגרמו לי לחייך בעיתון הם המעבר של 'איקיאה' לשקיות בד במקום פלסטיק ומבשלת בירה חדשה שנפתחה בגולן. מצד שני, גם כשגרתי כאן היה לי איזה תיעוב לעיתונים ועוד יותר לחדשות-הסנסציה בטלוויזיה. אבל המרחק והניתוק גורמים לי לראות הכל אחרתף מוקצן יותר. תמידחשבתי שהדימוי של ישראל כיורה רותחת, קלחת, סאונה, עולם של חוסר תקשורת וצעקות בשוק הוא מוגזם. אבל עם הירידה מהמטוס ומשדה התעופה הממוזג אל המציאות, אני יכול להבין איך יש אנשים שמקבלים את הדימוי הזה כאמת. 11 תגובות הוספת תגובה הצגת תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי התגובה האחרונה היתה של Julia* ב-29/7/2008 17:33 |