Im Ausland

החיים חזקים יותר
 
הוסף לקבועים שלי
רוצים להמליץ על הבלוג? לחצו כאן
קישור ישיר לבלוג
דף כניסה לישראבלוג
רסס


ברוכים הבאים למועדון המעריצים של שמילקיהו!

כינוי: רונן א. קידר
גיל: 52
רוצים מנוי? מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


פינת החתול


חתול עולה באש?
או שזו סתם הילה של קדוש?


בלוגים חביבים עלי
סינמסקופ
דגש קל
ליבריסטאן
אמיר אור
המתופפת הקטנה
החיים שמתחת לחיים
לדבר את האהבה הטובה
יעל ישראל עושה אהבה
מולטי קולטי - בלוג בישול
עדה
קיטי
Alon's Blog
תירס חם
סיטי בלונד
אדמיאל קוסמן
שירה ומחשבות
עיר מקלט
אני והעיר הקדושה


מורה נבוכים
באופן כללי
מי אני ומה אני עושה בגרמניה
מה אני בעצם מתרגם שם?
איך אני נראה עכשיו (מסופר)
החתול שנותן לי לגור אצלו
על ספר השירים שלי, "סימני נשיכה"
הבלוג השני שלי - מה שהיה מותר
זוטא - אם יש לכם רגע
-
שירים
zuhause
הגבול
חרדה
החומה (טכנולוגיה היא קיר)
היום הקצר ביותר
להיות גרמני (השיר מופיע בסוף הפוסט)
יראת אלוהים
בתוך הראש
מבקרים
שני שירים מתוך 'סימני נשיכה'
-
פרוזה
השואה היתה - פתיחה
עסקי הספרות
Life goes on
פרוטוקול


פוסטים מומלצים מבלוגים אחרים
על הרע שבעשיית הטוב / את תלכי בשדה
כן, אבל לא עכשיו / המתופפת הקטנה
תיאורית המחירים / המתופפת הקטנה
תשוקה היא תשוקה היא תשוקה / המתופפת הקטנה
אלוהים אדירים / miss kitty fantastico
אם הקירות / את תלכי בשדה
ב"נ ומ"מ רוקדות/ החיים שמתחת לחיים
קריאה ב'פרימה'/ורד דור
שנה וקללותיה/ אורי אלחייני
בקבוק מים/ מיכל ברגמן
מהר מהר שלא ייגמר /אסתי
על האומץ/עדה
על הקל והכבד/ את תלכי בשדה
צהריים בטוסקנה/אקס
סוף העולם/ שרה (הקודמת)
משחקים בבננות / אמיר אור וחברים
גברים מתוך קטלוג/ את תלכי בשדה
השתלשלות / אסתי ירושלמי בע"מ
בובת חרסינה / אסתי ירושלמי בע"מ
למה אני שונאת את השדים שבפנים / גן צועני
דו"ח מצב נקודתי - חלק ב' / טרף קל


קטעים לפי קטגוריות


 << יולי 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    

הבלוג חבר בטבעות:
« הקומונה של לי » ±
« ישראלים בחו"ל » ±

ארכיון:

7/2008

סיור בתל אביב
תל אביב היתה עיר הבית שלי בערך שש שנים לפני המעבר. הביקור בה אינו נוסטלגי-משתפך כמו החזרה למחוזות הילדות בקריות, איפה שההורים עדיין גרים ואנחנו מבלים את רוב זמננו בארץ, אלא מזכירה יותר מפגש ברחוב עם חברים ותיקים - מה שלומך, איך הולך, יפה לך השיפוץ באבן גבירול. הי, תראו, ברווז. לא היו פה פעם רק שלושה מגדלי דירות מהודרים לסופר-דופר-עשירים? במלים אחרות, יש מה שהשתנה, אבל בסיס האופי נותר: עיר שרחובותיה הראשיים מכוערים עד אימה, צרובים בשמש חסרת הרחמים, ואילו סמטאותיה ירוקות, מצולות ומלוטפות בריזה, כאילו מזכירות שיש לה אופי, שהיא נוטה חסד לאוהביה, שמצאנו כבר פעם שפה משותפת.
חייבים להודות: יותר משהיא השתנתה, אני השתניתי. מראות שפעם חלפו בלי תשומת לב דורשים עכשיו התייחסות: בחורה רוכבת על אופניים על הכביש באבן גבירול הסואן תוך כדי דיבור בטלפון סלולרי הצמוד בין הלחי לכתף. מוכר בפיצוצייה שעסוק כל כך בסלולרי עד שהוא מתבלבל ואומר שיש לו כרטיסי חנייה, ורק אחר כך נזכר שאין. מוכר בפיצוצייה אחרת שיש לו אמנם כרטיסי חנייה, אבל מרגיש צורך נואש לחלוק אתי את פרטי השודד הלא-יוצלח שהוא צופה בו בטלוויזיה במהלך העסקה כולה. מוכר בורקס שקורא לכל אחד 'גבר'. אחראי חניון שצריך לצפור לו כדי שישים לב שהגענו. פאב שמישהו חשב שהעיצוב הטוב ביותר עבורו בקיץ הוא שחור מכל הכיוונים ואפס פתחי אוורור. העובדה שאפשר לשלם בוויזה אפילו בבורקסייה. המהירות שבה השקלים נעלמים. חוסר המודעות המוחלט למה יקר ומה זול במטבע המשונה הזה.
מתוך השינוי הזה, אני מגשש את דרכי אל המוכר והידוע: בסושייה לא שינו את העיצוב. בתולעת ספרים עדיין מגישים סלט שורשים טעים וכולם - ממשוררים ועד סטודנטיות לעבודה סוציאלית - יושבים לעבוד. הרחוב שבו גרנו נראה שקט ושליו כשהיה, כאילו הוא באיזו עיירת ספר שכוחת אל ולא בלב תל אביב התוססת. ביום-וקצת שביליתי בה עד כה, נראה היה שתל אביב עוד מוכנה לקבל אותי לחיקה, אם אקבל אותה. ובליטוף הזה יש משהו נעים, גם אם בעוד שלושה ימים אהיה מרוחק ממנה קילומטרים רבים.


נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/7/2008 13:29, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של נוריקו ב-2/8/2008 15:22



45,971
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן א. קידר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן א. קידר ועליו/ה בלבד