דרך מפוטלת (כולל תמונות)
נהוג לומר על כל מיני דברים ש'זה כמו לרכוב על אופניים. אם לומדים, אף פעם לא שוכחים'. זה אולי נכון לגבי מיומנות הרכיבה, אבל לא מדויק בהקשר לעצם התהליך שמביא שני אנשים לצאת מהמיטה ומהבית ביום א', להכין תיקים, מים, כריכים ופירות, להצטייד במפה ובמצלמה ולטפס על כלים דו-גלגליים יד שנייה שאיכשהו מתנייעים ממקום למקום. אחרי חודש של ביקורים, טיסות, פסטיבלים ושאר שטויות, שגרת הטיולים הקיצית שגיבשנו כמעט ונגוזה, וביום א' האחרון פשוט התקשינו להוציא את עצמנו מהבית.
לא עזר לזה סבסטיאן הפסנתרן הנלוז, שהחליט לפנק אותנו בארוחת בוקר מוקדמת בעיר. היה כל-כך מוקדם, שהמקום שהוא תכנן עליו עדיין לא נפתח, ואנחנו נחתנו בבראנצ'ייה החביבה עלינו, עם הבופה שלא נגמר לעולם. אחרי סביאה מעין זו, אין פלא שהצלחנו לגרור את עצמנו ואת דו-גלגלינו החוצה רק בסביבות שתיים בצהריים. למזלנו, השמש אולי היתה במרכז השמיים אבל עננים כיסו אותה חלקית והמשקפיים שליד המלים 'מצב רוח' בילו את רוב הזמן בתיק או על הראש.
התוכנית - עפ"י מפת המסלולים שבידינו - היתה לנסוע במסלול המוגדר 'ספורטיבי' לאורך 14 ק"מ - עד העלייה המאסיבית הראשונה - ושם לקשור את האופניים, לטפס ברגל לנקודת התצפית (אנחנו לא כאלה ספורטיביים) ולחזור. במפתיע (בהתחשב בחבר מרפי) הכל עבד כמתוכנן, לפחות במחצית הראשונה, והצלחנו להגיע בלי בעיות לרמה מרשימה, מלאה שדות פתוחים, לא רחוק משדה התעופה המקומי:





פרט לשדות, האזור היה מלא עצי פרי מכל הסוגים, מדובדבנים (כבר לא בעונה) דרך שזיפים צהובים (קטנים וטעימים) ועד כל מיני פירות שאין לנו מושג מה הם ולכן לא ניסינו. אבל הכוכבים הגדולים, באותה רמה פתוחה ובכלל, היו שיחי הפטל השחור. החבר'ה האלה, שכבר לפני כמה שבועות פרצו לתודעה, מילאו כל פינה כמעט לאורך הדרך, והיוו אטרקציה שאין להתדבר עליה עבור אסנת (אולי בגלל ששמם העברי הוא 'אסנה' - מאוד דומה!):





שום דבר לא עצר אותה - כולל העובדה שלא הבאנו אתנו כלים לאיסוף פרי. במהלך גאוני הסבה אסנת את בקבוק המים שסיימנו למכל פטל, ועד תום הטיול הספיקה למלא אותו בפירות ממגוון שיחים שונים. התהליך החל בדרך כלל בעצירה בחריקת בלמי-אופניים, אחריה הצבעה על השיח התורן (כמה מהם לא היו שיחים כלל אלא מפלצות ענק בדמות שיח) ואז הסתערות. נרשמו מספר אייי-אאוץ'-אוי, אבל לא היו נפגעים של ממש לכוחותינו, פרט לסבלנות שלי, שגם היא התנחמה בצילום מספר בלתי סביר של תמונות בנוף המרהיב:





או של האגם/ביצה שלאורכו נסענו:





כשהגענו הביתה, והבקבוק היה כבר מלא לגמרי, אסנת הציגה קסם של ממש, בחסות סכין יפנית, מצלמה וקערה:









כן, החבר'ה האלה שהיו עד לא מזמן חלקים ומפוטלים, נתפסו ברשת והולכים לבלות זמן רב במקרר בתפקיד ריבה (לפחות עד שנחסל אותם אט אט).

בשבוע הבא - שוב.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/8/2008 00:37, ושייך לקטגוריות אסנת, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-20/8/2008 15:46

---