שנתיים, אין בהן

היום שנתיים שאנחנו בגרמניה. לפני שנתיים היינו בארץ זרה, מלאי תקוות וחסרי כל מושג. היום אנחנו יודעים יותר, מבינים יותר, או לפחות ככה זה אמור להיות.
נדמה לי שזה לא ככה. אבל נדמה לי שזה לא היה ככה גם בתל אביב. נדמה לי שאיכשהו, תמיד, החיים הם ארץ לא נודעת. במחשבה שנייה זה ממש הגיוני: בכל זמן נתון העתיד עוד לא קרה, ולכן הוא בבחינת נעלם. החרדות והבלבול (מצד אחד) והתקוות והפנטזיות (מצד שני) ריאליים לא פחות מאשר התכנונים המדוקדקים והמדויקים. כמו שנאמר בסרט מצוין שלא ראיתי, "אין תוכנית, אין תוכנית. חיים. נקודה".

פעם הייתי אוהב לסכם, לעשות רשימות וטבלאות ודירוגים. זה דבר מאוד נוח לגבי העבר, הוא נשאר שם ומאפשר לך לסכם אותו, לעבור על פניו ולעשות ממנו משהו. אבל כל הרשימות האלה לא משנות הרבה לגבי העתיד, שאותו פשוט צריך לחיות.

אז שנתיים. עוד פרק עם נפח משמעותי בסאגה הבלתי-משתנה של העבר, שכובשת כל הזמן עוד ועוד מהארץ הלא-נודעת. אבל כשהמבט מופנה קדימה, כל השאלות מתגמדות. מהו 'נפח משמעותי'? לאן הגענו? כמה הלכנו בדרך? כל אלה שאלות מיותרות. שום דרך לא תשחזר את עצמה. הדרכים נפתחות ומתפצלות לאינסוף יקומים אפשריים. עכשיו. עכשיו. זה קורה עכשיו.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/8/2008 00:19, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של קוסטה ב-1/9/2008 22:23

---