ספטמבר

שבוע ראשון בשנת הלימודים, והדיווחים שמגיעים אלי נשמעים די רע. הנה, את שעות ההוראה הרגילות מחליפים מדריכים חסרי ניסיון בשכר נמוך (שההורים מממנים. כל מי שיש לו ילדים, וגם מי שאין לו צריך לקרוא את הפוסט החשוב הזה של שרה) ואת המורים לאנגלית מחליפים - בריש גלי - בעלי תואר ראשון עם הכשרה של שבועיים. אם נראה היה שמעמד המורים לא יכול לרדת עוד, כנראה שנמצא הפטנט גם בשביל זה.

יש שיר נפלא של גלי עטרי, 'אמצע ספטמבר' (מלים ולחן: אסתר שמיר), שבשנים האחרונות של התיכון תיאר מבחינתי היטב את התקופה הזו, בין הקיץ לחגים, כשעוד חם ולוהט אבל כבר לומדים. "כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב/מתחתיו האדמה בוערת", מסתיים השיר הזה, שהתאים תמיד היטב לחמסינים שלפני ראש השנה.
אצלנו, לעומת זאת, מתאימות שורות אחרות מאותו שיר: "רוחות סוערות הולמות מכל עבר/החורף ממית וקובר". היום, למשל, לבשתי טרנינג, חולצה ארוכה וגרביים, ובכל זאת היה לי קר כשישבתי על ההגהות של מדריך גרמניה. פה ספטמבר הוא לא שלהי קיץ אלא תחילת סתיו, ולא רק בגלל שהמורה בשיעור מולדת מראה חצב (וזאת בהנחה שלא קיצצו את הטיול המסורתי בשדות ארצנו, ולא קיצצו את שדות ארצנו כדי לבנות בהם מתחם ריאליטי).

ספטמבר הוא שיא עונת ההוריקנים, כפי שלמדתי על בשרי ב-1985, עת עברנו לגור בידית-המחבת של פלורידה, מקום מועד לפורענות, ואת סוף השבוע של יום העבודה בילינו במקלטים, מפחדים מזעמה של סופת ההוריקן אלנה. מאז אני עוקב אחרי המפלצות הללו, במיוחד אחרי שהעונה של 2005 שברה את כל השיאים (ואת כל הסכרים של ניו אורלינס). עכשיו, למשל, האקשן בזירת ההוריקנים בעיצומו: גוסטב כבד-הגוף לא הצליח להתעלות לרמת ההרס של קתרינה, אבל כיבה את האור ברוב לואיזיאנה וקיצר למק'קיין את החגיגה; חנה המבולבלת הציפה את האיטי ומתכוונת לטייל בכל החוף המזרחי בטיול מאורגן (שעתיים בכל אתר חשוב, והלאה לאוטובוס); ואילו אייק שממתין בסבלנות לתורו נראה כמו מוחמד עלי - קטן, עוקצני ורב-עוצמה. מתח! דרמה! רוחות של תשוקה!

אבל איכשהו, בכל מקום - ישראל, אמריקה, גרמניה - ספטמבר בשבילי הוא חודש של מתח מתגבר, של משהו שעומד לקרות, של איזה 'בקרוב'. אולי בגלל שהוא החודש-שלפני-היומולדת. אולי בגלל שמגיל שש ואפילו לפני כן, ככה סופרים את השנים, מספטמבר עד ספטמבר, משנת 'לימודים' לשנת 'לימודים'. משהו צריך להתחיל, להתחדש, "אחרי החגים". משהו צריך להישרף.

השנה מתחילה באמצע ספטמבר
בזעם עצום וגובר
רוחות סוערות הולמות מכל עבר
החורף ממית וקובר

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת

ובינינו נכנס שיגעון ויוצא
החיים משטים גם בנו
מחפש בי את השקט אבל לא מוצא
לאן זה מוביל אותנו

השנה מתחילה באמצע ספטמבר
החורף קשה מכל
כל שירי נמלטים הרחק מקו האש
אולי הם לא רוצים לסבול

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/9/2008 01:59, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, סטיות אישיות, אקטואליה, עונות השנה
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של Ari ב-9/9/2008 05:30

---