שקרים (פוסט חולה צטטת)
"מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות, את הייאוש הגדול,
את הנשיאה המוזרה בעול
הבדידות הגדולה והייאוש הגדול...

היא העובדה הפשוטה, החותכת,
שאין לנו בעצם לאן ללכת."

(דוד אבידן)

הברור-מאליו של אבידן הוא בעצם אמירה חד משמעית, אקזיסטנציאליסטית במובהק. אין לאן ללכת, כלומר אי אפשר לוותר, כלומר הוויתור הוא לא אופציה. כמו ב'הישרדות': גם אם הסוף יכול לבוא בכל רגע, באופן שרירותי לגמרי, הוא גם יכול לא לבוא. הוויתור, ה-quit, הוא מאורע נדיר (גם אם בניגוד לדברי אבידן, בהישרדות זו דווקא כן אופציה).

"1. אתה לא יכול לנצח.
2. אתה לא יכול לצאת תיקו.
3. אתה לא יכול לצאת מהמשחק."

(התיאורמות של גינסברג)

גם גינסברג - בעקבות מרפי - טוען שאין לנו לאן ללכת. הוא גם מסביר מאין הבדידות והייאוש הגדול - משני החוקים הראשונים. אחת מטענות ההמשך לגינסברג היא שכל האידיאולוגיות הגדולות מבוססות על סתירה לאחד החוקים האלה: הקפיטליזם מתבסס על ההנחה שאפשר לנצח, הקומוניזם על כך שאפשר לצאת תיקו, והמיסטיקה על כך שאפשר לצאת מהמשחק. שלושת השקרים הגדולים.

"אתה אמרת, החיים
הם הולכים ומתארכים
כשחיפשת את הקיצור
אז נפלת, זה הסיפור"

(משינה, "דני")

לא סתם: השקר הקפיטליסטי לא רק טוען שאפשר לנצח, אלא שאפשר לעשות את זה מהר, בקלות, ובלי השקעה ראשונית. וכולם. ותמיד. ובלי סיכון. פרפטואום מובילה. אפשר למצוא את הקיצור, אפשר לחתוך פינות, והעשירים הם אלה שעשו את זה. משום מה נראה לי שאיכשהו כל זה נכון עד שמתפתים אליו, ואז יש מי שנופל, וזה הסיפור (ואם הוא עשיר מספיק או חשוב מספיק אז הממשלה הפדרלית מצילה אותו).

"דמיינו את כל האנשים
חיים בשלווה"

(לנון)

צדקו כמובן כל מי שהגיבו לפוסט הלאומים: החלום של לנון הוא השקר השני, שקר האחווה, שקר שמחזיק מעמד במקרה הטוב באוכלוסייה של שניים. יותר מזה - יותר מדי. גם רק בשניים זה קשה. ובפחות? "הבדידות, הייאוש הגדול."

"תבינו, אנחנו משלבים יד ביד
אבל נלך לבד בפחד.
לאן הולכים מכאן?"

(עוד פעם, ברגש)

בלי אחווה, אדם לאדם זאב. הפחד הוא הרגש השולט. אולי כמו שצריך להיות: את ההחלטה לא לוותר, לא לסובב את הגב, צריך כל אחד לעשות לעצמו. לשקול את האפשרות לצאת מהמשחק ולהבין, כמו אבידן, שמבחינתו או מבחינתה זו לא אופציה. אין לאן ללכת. וזה מה שמצדיק את המשך המאמץ התמידי בעלייה. זה, ולא שקרי הניצחון והתיקו.

אז קדימה. החוצה. חזרה למשחק. חזרה לתבוסה הידועה מראש.

לפחות רוסיה לא פולשת לי למחוזות בדלניים.




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/9/2008 00:10, ושייך לקטגוריות לפחות רוסיה, קוהרנטיות זה פאסה, טלוויזיה וקולנוע
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-13/9/2008 11:29

---