remember my name
בהתחשב בעמדות הדי-סוציאליסטיות שלי, אני מתעסק יחסית הרבה מאוד בעניין הזה של פרסום. לא במובן של הפרסומות הקופצות בוויינט או 'טעם החיים' של קוקה קולה, אלא במובן של fame - איך דברים ואנשים מתפרסמים והופכים לידועים בעולם כולו, ומה קורה להם אז.
זה נושא ארוך ומוסבך ובא לי דווקא לתקוף אותו מזווית שולית לחלוטין: עניין השֵם. בשפה העברית (וגם אחרות) יש קשר בין הפרסום לבין השם - 'שמו נודע למרחוק', 'עשה לו שם', 'אנשי שם' וכו'. הצירופים האלה רומזים למשהו מעניין, גם אם די ברור: ככל שאדם מפורסם יותר, כך יותר סביר שאנשים יזהו את שמו. בעולם אידיאלי, שבו לכל אחד היה שם שונה, מספר האנשים שמזהים שם מסוים היה מדד מוחלט לפרסום. בעולמנו, שבו שמות פרטיים ושמות משפחה רבים משותפים לאלפים ולעשרות אלפים, יש תחרות בין כל האנשים בעלי אותו שם על רובריקות הזיכרון במוחנו. כשאני אומר 'אלי כהן', האם מדובר במרגל, בשחקן הכדורגל, במאמן? מי שיעלה במחשבה ליותר אנשים, הוא המפורסם יותר.
למרבה המזל, פרט לאלי כהנים וג'ון סמיתים וכד', בדרך כלל מאפשר הצירוף של שם ושם משפחה זיהוי כמעט מוחלט של אדם מסוים. ולבטח אין הרבה צירופים כאלה שמציינים יותר מאדם מפורסם אחד. אבל יש מפורסמים שעומדים באתגרים קשים יותר. למשל, להיות היחיד שיעלה בזיכרון כאשר מזכירים רק את שם המשפחה, ללא השם הפרטי. יש הרבה אנשים ששם משפחתם 'רבין', 'רייגן', 'שומאן' או 'וגנר', אבל כל אחת מהשמות האלה מעלה אצל רובנו רק אסוציאציה אחת. עד כדי כך שבד"כ העיתונים כותבים רק את שם משפחתו של אדם בכתבות על מפורסמים. יזהו אותו ממילא.
דרגה גבוהה עוד יותר של פרסום מתרחשת כאשר האדם מזוהה באורח ודאי או כמעט ודאי ע"י שמו הפרטי בלבד. יש הרבה פחות שמות פרטיים משמות משפחה, והשתלטות כזו על שם פרטי היא מטלה לא קלה בכלל. ובכל זאת, אף אחד לא יטעה אם אזכיר את שֶר, את מדונה, את ריטה או לחלופין את נינט (איכשהו התופעה הזו בולטת בעיקר במוזיקה, אולי בגלל שמוזיקאים עשויים להחליט בנקודה מסוימת שיש להן רק שם אחד, כמו מיקה, רייאנה או רוני). עד לא מזמן, גם להגיד 'אריק' בישראל היה חד משמעי. להבדיל, גם 'אדולף' מתקשה להיפטר מאסוציאציות מסוימות. בשיא הפרסום של מייקל ג'קסון, למשל, הרשו לעצמם אנשי היח"צ שלו להוציא חוברת בשם Michael, עם סימן קריאה ותו לא. איזה מייקל? באותה תקופה היה רק אחד.
תופעה דומה ומקבילה מתרחשת לגבי אירועים חשובים, אבל כאן הקוד הוא התאריך. ה' באייר תש"ח הוא אירוע חד משמעי לכל ישראלי; 1 בספטמבר 1939 אמור להיות גם (אם לימודי ההיסטוריה לא התפוררו לחלוטין). 6 ביוני 1967, כנ"ל. בארה"ב, ה-7 בדצמבר 1941 יזכיר לרבים אירוע חד-משמעי, וכך גם ה-22 בנובמבר 1963. אבל האירועים הגדולים באמת הם אלה שכמו נינט לא צריכים אפילו את ציון השנה. ה' באייר עובד גם כאן, ה-4 בנובמבר יהדהד לכל ישראלי, אבל המנצח הגדול הוא כמובן האירוע שכדי להזכיר אותו בערך לכל בן אדם בעולם המערבי צריך פשוט להזכיר שני מספרים (נסו להקליד בוויקיפדיה האנגלית 9/11. לא תגיעו לערך על התאריך).

כפי שציינתי, זה היה הרהור שולי (ודי 'פנקסני') בעניין הפרסום. אבל פטור בלא זווית אישית אי אפשר, והזווית האישית היא כמובן ה-Ego search - חיפוש עצמי בגוגל. תמיד מעניין לדעת אם יש עוד אנשים שנושאים את השם שלי, ואם כן, למי יש יותר תוצאות. בינתיים גיליתי שיש איזה רונן אלטמן שמנגנן בנדולינה בדרום אמריקה, ויש לו בערך אותו מספר אזכורים כמוני. וגם עוד אחד שמתעסק בשבילי אופניים או משהו, עם תוצאה וחצי. 'רונן אלטמן קידר', יש לציין, אין אחר, לפחות לא עד כמה שגוגל יודע (וגוגל כזכור יודע הכל).





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/9/2008 10:24, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות
60 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של מיכליקה ב-19/9/2008 22:16

---