ביער ביער
יום א' האחרון היה מקסים במיוחד. 15-16 מעלות ושמש מרהיבה קידמו את פנינו, מפיגים את הדיכאון של היום הקודם, שבו ירד גשם מהבוקר עד הערב. מצב הרוח הטוב נבע מכך שלצירוף של הרבה גשם והרבה שמש יש משמעות חד-משמעית בסתיו הגרמני: פטריות!
וכך ארזנו עצמנו, תיקינו וכריכינו, ועשינו את דרכנו לאחד היערות המקיפים את העיר. זה לא ממש קשה - לאן שלא תזרוק אבן בעיר, יש יער בסביבה - אבל הפעם החלטנו להתרחק מפיסת היער הקטנה יחסית הצמודה לביתנו וללכת ליער העירוני (מה שדורש נסיעה של כמה תחנות באוטובוס). מכיוון שהפעם לא התכוונו רק להתפעל מיופיין של הפיט-פיט-פיטריות, לקחנו אתנו מדריך לזיהוי פטריות, בגרמנית, שקנינו עוד לפני שנה ומשהו אבל לא יצא לנו ממש להשתמש בו.
למצוא את הכניסה ליער לא היה קל, אבל מרגע שנכנסנו היה ברור שזה המקום הנכון. פטריות מכל המינים קרצו לנו מצדי השביל; הראשונה שזיהינו באורח ודאי היתה פטריה בצורת אלמוג, שלצערנו הזהיר אותנו המדריך שאינה אכילה בשום אופן. אבל החגיגה האמיתית החלה כשסטינו כחמישה מטר מהשביל, ומצאנו את עצמנו בגן פטריות קסום לצד אגמון/בריכה/ביצה בלב היער:





כאן, במקום המשלב היטב את כל יתרונות היער, נפוצו הפטריות כמו... פטריות אחרי הגשם. עד מהרה ראינו סביבנו לא פחות מ-20 סוגים שונים של פטריות, מכל המינים והצבעים: חומות, לבנות, ורודות, צהובות, סגולות ומה לא. בשלב הראשון רק עסקנו באיסוף אחת מכל סוג, כדי לנסות לזהות אותן באמצעות המדריך.









שלב הזיהוי, לעומת זאת, הסתבר כמתסכל ומפרך. הפטריות הכי מיוחדות, אלה שלא היתה שום בעיה לזהות מול תמונתן ותיאורן במדריך, היו כמובן הרעילות או הלא-אכילות, בהן למשל הפטריה ההזויה הבאה, שהשווינו בהתלהבות מול תמונתה במדריך:





הגרמנים קוראים לה Hundsrute, שזה במלים פשוטות 'זין של כלב' ופרט לצורה, קל לזהות אותה גם בגלל ריחה האיום. זרקנו.
למזלנו מצאנו שלושה סוגים של פטריות שנראה היה לנו שזיהינו בוודאות (או כמעט-בוודאות) במדריך. המובהקת ביותר היתה פטריה חומה-כתומה, שהספר קרא לה Orange Milchlinge ('חלבית כתומה'?). זו צמחה בכמויות אדירות גם ליד אותו אגמון וגם סמוך לשולחן פיקניק בכניסה ליער, ומתאפיינת במעין 'חלב' לבן המטפטף מתחת לכיפתה. ככה הן נראות אחרי האסיף:





כמובן, לא הסתמכנו רק על הספר ועל יכולתנו המוגבלת לפענח את הגרמנית שבו. את שלושת הזנים הבאנו למומחה הפטריות של הקהילה הישראלית, הלא הוא האופה הרוסי שנהג לחפש פטריות עם אביו ביערות אוקראינה. בנוסף, כשחזרנו הביתה חפרנו את האינטרנט לאורכה ולרוחבה, גילינו שזיהוי פטריות הוא סיפור מורכב למדי, ולמדנו איך ליצור 'הדפס נבגים' לפטריות שאספנו. עם כל המידע הזה, רק החלביות צלחו את הבחינה וזכו לזיהוי 99.9% ודאי הן באינטרנט דובר-האנגלית והן ברשת החברתית הרוסית. כדי לכסות את ה-0.1% הנותרים, נהגנו על פי הוראות הבטיחות לפטריות שהושתו עלינו מטעם האופה:

1. יש לנקות את הפטריות בקפידה, לעבור עליהן עם סכין ולבדוק אם יש בהן תולעים, על ידיד חיתוך פרוסות מהגזע (תולעים באות מהאדמה).
2. יש לבשל את הפטריות במלח כחצי שעה.
3. אחד מבני הבית צריך לטעום *קצת*, מפטריה אחת, בשעות הבוקר, ולתפקד כשפן ניסיון. אם לא קורה לו כלום, אפשר להמשיך.

רשת המידע הרוסית גם ציינה שמדוב בפטריות בדרגה רביעית מבחינת טעמן, ושמומלץ במיוחד לכבוש אותן בחומץ. מאחר שחומץ ואסנת הם ידידים טובים מזה שנים, זה מה שהחלטנו לעשות.

בישלנו:





(אחרי הבישול טעמתי. המרקם היה נהדר ולא היה שום טעם. ושום תופעות לוואי).

הוספנו חומץ ותבלינים והכנסנו לכלי (לא אטום, כי הפטריות מוציאות אוויר וצריך לתת לו לצאת איכשהו):





אחרי זמן מה הוספנו עוד ועוד משקל על מכסה הכלי, לפי ההוראות, מה שיצר ביום השני את יצירת האמנות הסוריאליסטית הבאה:





(מלמטה למעלה: אדן החלון, פיסת נייר ניגוב, הכלי עם הפטריות, צנצנת בצלצלים שהחמצנו לפני כמה חודשים, דלעת).

היום - שלושה ימים אחרי תחילת התהליך - אמור התהליך להסתיים, וסוף סוף נהנה מתנובת היער. זו תהיה חוויה שאין להחמיצה, ואני כבר מתקשה לכבוש את התרגשותי. דיווח מלא על הטעם - בפוסט הבא.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/9/2008 09:22, ושייך לקטגוריות עונות השנה, סטיות אישיות, תמונות
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-20/9/2008 23:47

---