חשבונות הנפש

(אלאניס מוריסט, Joining You)

חגי תשרי למיניהם (פרט להיותם פסטיבל מחזורי של אכילה, סביאה וצום) עוסקים בענייני חשבון נפש. ההילה שמתלווה לביטוי הזה מביאה אתה דימויים נוראי הוד של האל האוחז במשקולות, שוקל ונוטר וחורץ וגוזר. או של הפושע, החוטא, ה-sinner, המודה על חטאיו, מתמרק בייסורים ויוצא כולו חדש (קונספט נוצרי להפליא, אגב).
אלא שהנפש, איכשהו, מתחמקת מחשבון גדול בסגנון זה, ועוסקת בדרך כלל בחשבונות קטנים הרבה יותר, משהו בסדר גודל של חשבון המים, החשמל והארנונה מיולי 1996. היא מתעקשת לעמול על הפנקסנות הנלוזה, הבוחנת למי נתנו כמה ומי נתן לנו ולמי אנחנו חייבים עכשיו. הנפש מתעסקת באיזון עצמי, באיזון של הציפיות עם המציאות, באיזון של הרצון ללכת קדימה עם הרצון להתפנק, ובאיזון של כל האלמנטים האלה כך שיעמדו לביקורת חיצונית מטעם איזה רואה חשבון עלום שיושב בבלוטות הביקורת באחורי המוח ומאיים על הלגיטימציה שלה (של הנפש) אם תמצא את עצמה בגירעון מאחת הבחינות.
החשבונות האלה מלאים מידות ומשקלות והשוואות תמידיות למשל ההשוואה של מידת הסבל המורה תמיד לכף חובה - כי הסומלים רעבים, הגיאורגים מופצצים, הפלסטינאים מגודרים, בעלי החיים נטבחים ואפילו אצלנו יש עניים עם מקרר שמחטטים בזבל, או כאלה שעובדים קשה בבניין, אז מה לנפש כי תלין כשהיא יושבת בבית המוסק היטב ועובדת על המחשב כל היום. יש אנשים שאין להם כלום, את שומעת? תרשמי בפנקס. או ההשואה של מידת ההצלחה, של סרגל האושר (וסרגל המנצחים) שגם הוא תמידמסמן כישלון חרוץ. לעומת ביל גייטס, לעומת החבר'ה מאייסיקיו, לעומת המשורר ההוא שכולם מדברים עליו, לעומת כל מי שמצליח יותר באיזשהו תחום שניתן להשוואה ושיש פנקסים בקשר אליו. הנפש מתחשבנת ומסמנת ומציינת ומנפקת 'נון' גדולה לנכשלים, לפעמים עם פרחים מסביב והודעה מחויכת: תודה שניסיתם, נסו שוב בשנה הבאה.
החשבונות של הנפש הם ערימה של ניירות, מאובקים וחדשים, שמציפים את חדריה. פלא שלא נוח לי בהיותי אני? האני הוא שורה של פנקסים, רשומים בכתב צפוף, מפרטים כשלונות והצלחות (ומגדירים אותם כל הזמן מחדש, כדי לאזן את התקציב ללא משיכת יתר). האני מגרד, לא נוח, מיותר. זו התחושה: יש 'אני' שהוא לא אני. יש אגו מתפנקס, מתחשבן, מתקטנן, ולא נוח לי אתו, אבל הוא חולק אתי (עם מי?) את הקיטון הקטן הזה, את הדיוטה, את עליית הגג.
היום (אתמול) ראש השנה, מחר (היום) יום הולדתי. בתפר ביניהם נכנסים החישובים: כמה הספקת כמה תספיק. משנה לשנה המשימה נעשית יותר ויותר בלתי אפשרית (האם יש דבר כזה?). אפשר לומר שזה אגו-טריפ, אבל לא במובן של טיול אלא במובן של tripping, כלומר למעוד, למעוד על האגו. אני בטוח שמישהו כבר עלה על זה לפני.
והבעיה אם חשבונות הנפש היא שמישהו תמיד משלם, והמטבע הוא הזמן: בזמן שמתעסקים בקטנונו-חשבונות האלה, אפשר היה כבר להספיק לעשות משהו, שייראה טוב במאזן בשנה הבאה. אבל האם זו הסיבה היחידה לעשות? כדי להיראות כמי שעושים? ולשם מה?בשביל לאזן פנקסים?





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/10/2008 01:27, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, קוהרנטיות זה פאסה, שחרור קיטור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-6/10/2008 09:24

---