ביום חמישי האחרון כשהכנתי את הכתבה על תשלומי הורים הזויים, הגיעה תגובה בהולה מאחד מבתי הספר שהוזכרו בה. "יש לנו את כל האישורים", נשבעה המנהלת. כמובן שכל בית ספר טוען שיש לו את האישורים המתאימים לגבות כסף מההורים (זה הזמן לציין שאכן מותר לגבות כסף מהורים, אך על דברים מסויימים, וממש לא על טושים ללוח או ניירות צילום ונייר טואלט). ביקשתי ממנה שתשלח העתק של האישורים.

 תוך דקות האישורים אכן הגיעו. כבר התחלתי לקלל את משרד החינוך שרק בבוקר המפקחת מטעמו הבהירה לי שכל הדוגמאות שאספנו מבתי הספר עומדות בניגוד גמור לנהלי המשרד. עוד מקרה אופייני של חוסר תיאום בין יד ימין ליד שמאל בהשתתפות כל איבר אפשרי. עברתי על האישורים ולהפתעתי במשרד החינוך דווקא צדקו.  

אז איך זה שבית ספר גובה תשלומים בניגוד לחוק ובכל זאת משיג את אישור המשרד כדי להציג אותו להורים שלא מבינים איך הם משלמים 2,500 ש"ח בשנה? התשובה נמצאת ב"עדויות החותכות", כביכול, שאותה מנהלת שלחה לי כדי שלא נזכיר את בית ספרה בכתבה. מתברר שבית הספר הכין שני חוזרי תשלום: אחד הוא שלח להורים ולאישור העירייה (שכמובן מאשרת כי כשהורים משלמים יותר, היא משלמת פחות)  ואת האחר הוא שלח למשרד החינוך וקיבל עליו אישור. אז למה שניים? כי אין הרבה קשר ביניהם. מערכת החינוך פשוט מתחמנת את עצמה. בתי ספר מרגישים חופשיים לזייף חוזרי תשלום כדי לקבל עליהם את אישור משרד החינוך ובפועל ההורים מקבלים לביתם חוזרי תשלום עם פירוט שכלל לא מופיע במסמך שמשרד החינוך אישר. בצה"ל קוראים לתופעה דומה "חומוס-טחינה": אתה קונה טחינה, מדווח שקנית חומוס ומקבל תקציב גדול יותר בהתאם. הרווח כבר לא משמש את חדר האוכל הצבאי...  

אז מה יש לנו? לא רק מנהלי בתי ספר שגובים כסף על הרקדות ואפילו חשמל למזגנים (הייתי מת לדעת איך הם יודעים שהחשמל הזה מגיע דווקא למזגן ולא למנורות?), אלא מנהלים שבשביל עוד 150 ש"ח מכל הורה, גם לא יהססו לזייף מסמכים ולשקר בעת הצורך.

מה זה אומר עלינו?

א. שאם ההורים צריכים לשלם על חשמל למזגן, כנראה ש-27 המיליארדים של משרד החינוך לא מגיעים למקומות הנכונים.

ב. יש כמה מנהלי בתי ספר שטוב יהיה אם יבינו שחינוך זה לא בדיוק התחום שהכי מתאים להם.

ובעניין אחר: השבוע התראיין בעיתון "הארץ" סגן יו"ר המל"ג הפורש, יצחק גל-נור. הוא כמובן זעק לשמיים את בעייתה של מערכת ההשכלה הגבוהה, קריסתה והצורך בעוד תקציבים. היה לי יותר נוח לקרוא את הדברים, לולא ביקש לעצמו גל-נור שכר בדרגת נשיא אוניברסיטה שנאמד בכשישים אלף שקלים. עד כה התפקיד הזה בוצע בעבור סכום קטן בהרבה. לא מעט פעמים הוא גם אמר לשרת החינוך בפגישות ביניהם שאם הכסף לא יגיע, הוא לא ימשיך בתפקיד. היא בתגובה לחצה והנושא הגיע לדיון בוועדת שכר מיוחדת בהשתתפות הממונה על השכר באוצר, אלי כהן. ההחלטה טרם התקבלה, אבל גל-נור הפורש חסך לא מעט כספים שאולי כעת יוכלו להגיע למערכת ההשכלה הגבוהה ולא לשימון הבירוקרטיה שלה.