תירוצים נמאסתם

בשבוע שעבר קיבלנו עדות נוספת לרמה הנמוכה של תלמידי ישראל: ישראל שוב התדרדרה במבחנים הבינלאומיים. הפעם מדובר במבחני TIMSS שבודקים את יכולות התלמידים במתמטיקה ומדעים. הפרסום הראשון היה ב-ynet. אפשר היה למצוא שם את כל הפרטים יממה לפני מסיבת העיתונאים המתוכננת של משרד החינוך. אפילו טבלה שמפרטת את כל מיקומי המדינות, צורפה שם לכל המתעניין. בסוף הכתבה ציינה הכתבת מורן יהלי זליקוביץ שבתקופתה של לימור לבנת הישגי התלמידים דווקא עלו ואילו עכשיו הם יורדים. והימים - ימי יולי תמיר.

 

לא לקח הרבה זמן והביפרים החלו לרטוט. יותר משעתיים עברו מאז הפרסום הראשון והנה יש תגובה של משרד החינוך. לא, לא היה שם הסבר לירידה. גם לא דובר שם על הכאת חטא של משרד החינוך שהתוצר שלו רק הולך ומתדרדר. מה שהפריע לבכירי משרד החינוך הוא לא הירידה בהישגים, אלא העלייה. כן, גם לי זה היה נשמע מוזר, אבל תיווכחו בעצמכם. זה מה שהופיע על מסך הביפר שלי: "בשנת 2003 חלה עלייה גדולה וחריגה.. העלייה נבעה מהכנה ממוקדת ואינטנסיבית של 400 בתי ספר לקראת המבחן הבינ"ל, מבלי לשנות את רמת הידע של כלל התלמידים".

 

מפחיד לחשוב שהתוצאות (ישראל במקום ה-25, אחרי ירדן, מלזיה ותאילנד) דווקא השביעו את רצון אנשי משרד החינוך, אחרת למה להם לבדוק את הנושא כל כך הרבה זמן ולבסוף לתקוף את העובדה ששרת החינוך הקודמת חשבה לתומה שלמבחן צריך להתכונן.

 

אבל בואו נעזוב לרגע את הפחד. ב1999 פורסמו מבחנים בינלאומיים ששוב הציבו את תלמידי ישראל במקום מביך. במשרד החינוך התגאו אז בכך שיש תוכנית לימודים חדשה שטרם הוטמעה, אבל תושיע את התלמידים המבולבלים שלנו. התלמידים, כידוע, עדיין מתדרדרים. בשבוע שעבר סיפרו אנשי משרד החינוך שהם יקפידו על כך שכל חטיבת ביניים תלמד לפחות 4 שעות שבועיות מתמטיקה. לא מזמן הוחלט על תוספת של 18,000 שעות לימוד למערכת החינוך. הוחלט לתגבר את לימודי האזרחות, לימודי השל"ח ולהוסיף שעות לשיחות אקטואליה. כמובן שחשוב שתלמידי ישראל ידעו מהו המבנה השלטוני בישראל, השאלה היא אם כבר מוסיפים שעות, אולי כדאי גם לתגבר את לימודי המתמטיקה? (בכל זאת ממוצע של 44, זה לא בדיוק התוצאה הכי טובה שאפשר להגיע אליה).

 

שרת החינוך ואנשיה גם האשימו את המורים. הרי המשרד מארגן השתלמויות מקצועיות במתמטיקה והמורים לא מגיעים. אני דווקא חשבתי שהמורים עובדים אצל משרד החינוך ולא להיפך.

 

בכל זאת, לא ציפיתי לשמוע את אנשי משרד החינוך אומרים "סליחה, טעות שלנו", אבל ודאי שלא ציפיתי לשמוע אותם אומרים "סליחה, טעות שלנו שהצלחנו בעבר". הנה קצת עובדות על המבחן המדובר: גם סינגפור ויפן שהגיעו למקום הראשון והשלישי (בהתאמה) במדעים מתכוננים לפני המבחן. בתחילת שנות האלפיים כשהוחלט להתכונן למבחן מראש, ההכנה החלה שנה וחצי לפני המבחן והקיפה את כלל כיתות ח' (הרי בתי הספר מקבלים הודעה שישתתפו במבחנים זמן קצר יחסית מראש, פחות משנה וחצי). האוניברסיטאות הכינו חומרי לימוד על מתמטיקה ומדעים והתלמידים למדו. כשלומדים שנה וחצי לפני מבחן, גם הידע משתפר. במשרד החינוך יודעים את זה. הרי הם מכינים את התלמידים 12 שנים לפני מבחני הבגרות.

 

אחד מאנשי החינוך הבולטים שאל אותי השבוע: "ומה עם שרת החינוך? היא לא התכוננה מראש לפריימריז?"


זמן רפורמה

אני לא מצליח להבין את מורי ההסתדרות שמתנגדים לרפורמה. הרי ממילא לא ירחיבו אותה.

 

שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שבטווח הארוך הרפורמה הזאת יכולה לקדם מאוד את מערכת החינוך. נכון, אין בה יום לימודים ארוך והיא מתעסקת בעיקר במורים ולא בתלמידים, אבל גם השינוי הקטן הזה, הוא צעד ענק במערכת חינוך מסואבת-מיושנת-כושלת (ביחרו את האפשרות העדיפה עליכם לפי מצב הרוח).

 

המרדף אחר השינה האבודה

אפשר ללכלך כמה שרוצים על הרפורמה הזאת (תאמינו לי, התנסיתי בזה), אבל כשמגיעים לבית ספר יסודי ורואים מורה שמלמדת קבוצה קטנה של חמישה תלמידים, באמת מרגישים שינוי. פתאום התלמידים לא פוחדים לשאול שאלות, פתאום כולם מקשיבים (מה שלא תמיד קורה בכיתה של 35 תלמידים) ופתאום המורה מרגישה ש"הנה היא מצליחה להגיע ממש אל התלמיד ולהבין אותו", ממש כמו שהבטיחו לה בסמינר למורים לפני עשרות שנים.

 

גם המשכורות החדשות פחות מביישות (אבל עדיין רחוקות מהמשכורת הרצוייה). נכון, ערך השעה יורד, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, את החשבון במכולת ליד הבית שלי משלמים מהמשכורת החודשית ולא מ"ערך השעה". בואו רק נזכור שבכל זאת מדובר באוכלוסייה שמסיימת את העבודה בבית הספר בשעה אחת בצהריים. מישהו אמר משהו על בדיקת מבחנים בבית? בכיף, בואו תעשו את זה בבית הספר. עכשיו אפילו משלמים לכם (הרי השעות שנוספו כמעט לא כוללות שעות לימוד פרונטליות מול כיתה, אלא שעות שהייה בבית הספר ושעות לימוד בקבוצות קטנות). מורה בשנות השלושים לחייה אמרה לי השבוע: "הרפורמה הזאת דופקת לי את שינת הצהריים".

 

אז הרפורמה נחתמה כבר, אבל איפה החגיגות?

אין ממש סיבה לחגוג. אם מי שאחראי ליישום ההסכם היה משרד מאורגן שיודע לעשות שינויים וגם רוצה לשנות, אפשר כבר היה לבנות על עלייה בהישגי התלמידים. אנחנו, מה לעשות, נשארנו עם משרד החינוך. 

 

אין באמת דרך לפקח שהשעות שעליהן סוכם, באמת יגיעו לתלמידים. משרד האוצר לחץ והסתדרות המורים הסכימה להכניס שעוני נוכחות לבתי הספר. משרד החינוך בשלו. גם בשנה הקרובה לא נראה את השעונים האלה בחדרי המורים. במשרד יש דיבור עמום על מכרז בנושא, לא ברור מה ייצא ממנו.

 

מה עוד הבטיחו לנו? תוספת של חמש שעות פרטניות (עבודה של מורה עם חמישה תלמידים בלבד) בחטיבת הביניים. בסוף סגרו על שלושה. חלק מהמורים בחטיבות הביניים חברים בארגון המורים (הארגון וההסתדרות לא ממש חברים בזמן האחרון). מתוך רצון לגרום להם להבין שהרפורמה זה לא אסון ואולי אפילו כדאי להצטרף אליו, החליטו ששם יעבדו פחות. אגב, מי שמפגין הישגים נמוכים במערכת החינוך הם דווקא תלמידי חטיבות הביניים. הם זקוקים לכל עזרה שתדרש, אבל לרפורמה חוקים משלה.

 

אפשר להרחיב עוד ועוד על סמכויות שמנהלי בתי ספר אמורים היה לקבל ונשארו על נייר לא חתום בלבד. גם הליך רציני של סינון מורים והוצאת מורים כושלים לא קיים כאן.  

 

ימיה של יולי תמיר במשרד החינוך ספורים. נראה שחוץ ממנה לאף אחד במשרד אין רצון מיוחד לקדם את ההסכם החדש. במשרד כבר מחכים לשר חדש שיביא איתו רעיונות חדשים ומלחמות חדשות.


לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים