חינוך מיוחד

אני לא מצליח להבין את מורי ההסתדרות שמתנגדים לרפורמה. הרי ממילא לא ירחיבו אותה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שבטווח הארוך הרפורמה הזאת יכולה לקדם מאוד את מערכת החינוך. נכון, אין בה יום לימודים ארוך והיא מתעסקת בעיקר במורים ולא בתלמידים, אבל גם השינוי הקטן הזה, הוא צעד ענק במערכת חינוך מסואבת-מיושנת-כושלת (ביחרו את האפשרות העדיפה עליכם לפי מצב הרוח).

המרדף אחר השינה האבודה

אפשר ללכלך כמה שרוצים על הרפורמה הזאת (תאמינו לי, התנסיתי בזה), אבל כשמגיעים לבית ספר יסודי ורואים מורה שמלמדת קבוצה קטנה של חמישה תלמידים, באמת מרגישים שינוי. פתאום התלמידים לא פוחדים לשאול שאלות, פתאום כולם מקשיבים (מה שלא תמיד קורה בכיתה של 35 תלמידים) ופתאום המורה מרגישה ש"הנה היא מצליחה להגיע ממש אל התלמיד ולהבין אותו", ממש כמו שהבטיחו לה בסמינר למורים לפני עשרות שנים.

גם המשכורות החדשות פחות מביישות (אבל עדיין רחוקות מהמשכורת הרצוייה). נכון, ערך השעה יורד, אבל בפעם האחרונה שבדקתי, את החשבון במכולת ליד הבית שלי משלמים מהמשכורת החודשית ולא מ"ערך השעה". בואו רק נזכור שבכל זאת מדובר באוכלוסייה שמסיימת את העבודה בבית הספר בשעה אחת בצהריים. מישהו אמר משהו על בדיקת מבחנים בבית? בכיף, בואו תעשו את זה בבית הספר. עכשיו אפילו משלמים לכם (הרי השעות שנוספו כמעט לא כוללות שעות לימוד פרונטליות מול כיתה, אלא שעות שהייה בבית הספר ושעות לימוד בקבוצות קטנות). מורה בשנות השלושים לחייה אמרה לי השבוע: "הרפורמה הזאת דופקת לי את שינת הצהריים".

אז הרפורמה נחתמה כבר, אבל איפה החגיגות?

אין ממש סיבה לחגוג. אם מי שאחראי ליישום ההסכם היה משרד מאורגן שיודע לעשות שינויים וגם רוצה לשנות, אפשר כבר היה לבנות על עלייה בהישגי התלמידים. אנחנו, מה לעשות, נשארנו עם משרד החינוך. 

אין באמת דרך לפקח שהשעות שעליהן סוכם, באמת יגיעו לתלמידים. משרד האוצר לחץ והסתדרות המורים הסכימה להכניס שעוני נוכחות לבתי הספר. משרד החינוך בשלו. גם בשנה הקרובה לא נראה את השעונים האלה בחדרי המורים. במשרד יש דיבור עמום על מכרז בנושא, לא ברור מה ייצא ממנו.

מה עוד הבטיחו לנו? תוספת של חמש שעות פרטניות (עבודה של מורה עם חמישה תלמידים בלבד) בחטיבת הביניים. בסוף סגרו על שלושה. חלק מהמורים בחטיבות הביניים חברים בארגון המורים (הארגון וההסתדרות לא ממש חברים בזמן האחרון). מתוך רצון לגרום להם להבין שהרפורמה זה לא אסון ואולי אפילו כדאי להצטרף אליו, החליטו ששם יעבדו פחות. אגב, מי שמפגין הישגים נמוכים במערכת החינוך הם דווקא תלמידי חטיבות הביניים. הם זקוקים לכל עזרה שתדרש, אבל לרפורמה חוקים משלה.

אפשר להרחיב עוד ועוד על סמכויות שמנהלי בתי ספר אמורים היה לקבל ונשארו על נייר לא חתום בלבד. גם הליך רציני של סינון מורים והוצאת מורים כושלים לא קיים כאן.  

ימיה של יולי תמיר במשרד החינוך ספורים. נראה שחוץ ממנה לאף אחד במשרד אין רצון מיוחד לקדם את ההסכם החדש. במשרד כבר מחכים לשר חדש שיביא איתו רעיונות חדשים ומלחמות חדשות.