חינוך מיוחד

באופן עקרוני הקטע הבא רלוונטי למאה משפחות בלבד. הרי בסופו של דבר, אותן משפחות לא שלחו את ילדיהם לבית הספר מאז תחילת שנת הלימודים. בדקתי: לא הייתה שביתת מורים משמעותית בחודש האחרון. שאר התלמידים למדו כרגיל. אז למה אני טורח ומטריח גם אתכם? כי את מה שמשרד החינוך עולל לאותן משפחות חייבים לספר. נתחיל מההתחלה:

מתברר שכמאה ילדים בארץ הולכים לבתי הספר עם אחות צמודה. מדובר בילדי חינוך מיוחד שסובלים ממחלות קשות. לרוב הם מונשמים 24 שעות, מוזנים באמצעות צינור ישירות לקיבה ופעולות נוספות שמציבות אותן בסיכון כשהם ללא השגחה רפואית. שלא נתבלבל: יש סייעות צמודות (הן בעיקר עוזרות לתלמידי החינוך המיוחד לכתוב או להתגבר על פעולות היום-יום ואת פעולתן משרד החינוך החליט לבטל) ויש אחיות צמודות (גם הן עובדות עם ילדי החינוך המיוחד). בתחילת השנה אמור היה המשרד לחתום על חוזה עם האגודה לבריאות הציבור שמפעילה את האחיות האלו, אבל אז קרה דבר מוזר: שנת הלימודים נפתחה באחד בספטמבר. זה מאוד הפתיע את אנשי משרד החינוך שלא מיהרו לסגור את החוזה עד אותו תאריך.

ללא חוזה האחיות הצמודות לא הגיעו לעבודה והילדים נשארו בבית עם ההורים. אם היינו בשבוע הראשון או השני ללימודים לא הייתי ממהר לספר לכם על זה, אבל אותו לוח שנה שהפתיע את משרד החינוך מבשר שאנחנו כבר 24 ימים אחרי פתיחת השנה. והילדים? הם עדיין בבית. רוב ההורים נשארים צמודים אליהם ולא הולכים לעבודה.

אתמול צילמנו משפחה כזאת מגבעת שמואל. הילד בן ה-11 סובל מפיגור שכלי קשה. הוא מרותק לכסא גלגלים, מונשם ומוזן בצורה מלאכותית. עד לפני כמה שנים הוא לא הצליח לדבר. רק בשנים האחרונות, בעקבות עבודה מאומצת ב"בית איזי-שפירא", הוא מצליח לומר את שמו ועוד כמה מילים נוספות. אמו נשארת צמודה אליו ולא יכולה לעזוב אותו לבד. כל יומיים היא מתקשרת למשרד החינוך לשאול אם יש חדש. אולי יש כבר תאריך יעד לחזרה לבתי הספר והיא תוכל לחזור לחפש עבודה.

הזכרתי קודם את עניין הסייעות הצמודות. אותן החליטו לבטל. יש שיאמרו שהסיבה היא כספית (3 מיליון שקלים) ויש שיאמרו שהסיבה היא פדגוגית נטו (לתת לילדים לנסות להסתדר לבד). על נחיצות האחיות הצמודות אין עוררין. הסיבה היא נטו ביורוקרטיה. מתברר שמשרד החינוך רוצה לסגור חוזה עם האגודה לבריאות הציבור ללא מכרז. כדי לעשות את זה צריך לקבל את אישור החשב הכללי במשרד האוצר. במשרד החינוך טוענים שהם מחכים לאישור הזה. זה מה שתוקע אותם וברגע שתהיה חתימה, מייד ייחתם חוזה והילדים יוכלו לחזור לבתי הספר.

פנינו למשרד האוצר שמאוד הופתע. "על מה אתם מדברים?", שאלו שם. "אישרנו את זה כבר לפני שבוע". לראייה הם אפילו שלחו לנו את האישור.

 חזרנו למשרד החינוך. "אנחנו עדיין מחכים לאישור", התעקשו שם. גם הבוקר הם טענו את זה. זאת על אף שהאישור מפורסם אפילו באינטרנט ובמשרד האוצר יודעים גם להציג פלט פקס שמעיד על שליחת הגושפנקא המיוחלת שתוציא את הילדים לבתי הספר. באקט של ייאוש, שלחתי להם את המסמך שהצגתי גם לכם למעלה. אני לא יודע. אולי אני לא קורא טוב, אולי אני הוזה דברים ואולי במשרד החינוך צודקים. אולי.

תוך שעתיים תגובת המשרד השתנתה במפתיע: "רק הבוקר הגיע למשרד החינוך האישור הסופי של החשב הכללי... ועל כן היום התחילה ההתקשרות למתן השירות". איזה צירוף מקרים.

בהתנהלות יעילה יותר ובבדיקה קלה של לוח השנה, אף ילד לא היה צריך להשאר יום אחד בבית. בהתנהלות שלומיאלית הילדים יכלו לחזור לבתי הספר כבר בשבוע שעבר. אנחנו לא שואפים גבוה. במשרד החינוך גם שלומיאליות יכולה כבר להחשב כמחמאה.