פוטנציאל מבוזבז

"אומרים כי אני אינני אני"

באחד הימים האחרונים הלכתי לטבול במקווה. זה היה מהימים הקרים האלה שכלב לא הסתובב בחוץ, לכן לבשתי על עצמי חצאים רחבה וארוכה (שכיסתה מכנסיים), סוודר עבה שנלבש לאחרונה בתקופה בה נסעתי באוטובוסים קפואים לעבודה, מעיל דובון וכובע צמרירי וענק לראשי. הכובע היה כ"כ גדול שלמעשה יכולתי לכסות איתו את כל פני. בכל מקרה הוא מילא את יעודו וכיסה את כל שערי הרטוב. בעודי יורדת במעלית, מקללת את עצמי נמרצות על כך שאני ממשיכה להתעקש לטבול במקווה, הבטתי במראה של המעלית וראיתי לנגד עיני את בת-דודתי. זו החרד"לית, שהמרפקים שלה מכוסים גם בקיץ, שהולכת עם חצאיות רחבות וארוכות, שחובשת כיפות ענק שמכסות את כל שיערה הקצוץ ולעיתים אף את גבותיה, שלובשת בגדים ללא צורה על מנת שיטשטשו את דמות גופה. נראיתי 2 טיפות מים כמוה.

אני אוהבת לפעמים לשחק בין הדמויות השונות שלי. פעם להתלבש ככה ופעם ככה. זה כמו לחיות בתוך הצגה גדולה כשאני כל הזמן נכנסת לדמות ויוצאת ממנה. פעם "ההצגה של החיים" התישה אותי. היום אני מוצאת שזה מרענן לי את שיגרת היום.

ירדתי במעלית ביום שישי האחרון בדרך לאסוף את הילדה מביה"ס. לבשתי חצאתי וחבשתי כיסוי ראש, כמו שאני תמיד נוהגת כשאני מגיעה לבי"ס של הילדה. במעלית פגשתי בשכנה השייכת לזן הדתיים-לייט (למרות שלדעתי היא תחלוק על הסיווג הזה). למרות היותה נטולת כיסוי ראש ובעלת מכנסיים, מדובר באישה מאוד פעילה בחברה הדתית בעיר ובוועד המנהל של בית הכנסת הצעיר (עאלק צעיר - מיועד לבעלי משפחות, בני 30++) והמא-גניב בעירנו*. לאחר שלב ה"שלום-שלום" ההכרחי היא זורק בי מבט ופולטת:

"מה ההופעה הדוסית הזאת?"

אני: "אני בדרך לקחת את מס' 1 מביה"ס"

שכנה: "וככה את מתלבשת תמיד כשאת מגיעה לביה"ס?"

אני: "כן"

שכנה: "ומה, וויתרת לגמרי על המכנסיים?"

אני: "לפעמים, בימים קרים, אני לובשת מכנסיים, אבל רק לעבודה"

שכנה: "יווו, איזה דו-פרצופית"

אני: "נו, אז?"

אח"כ הכעס הציף אותי על החוצפה של אותה שכנה. באיזו זכות היא קוראת לי דו-פרצופית? כשנרגעתי קצת הבנתי שיש מידה מסויימת של צדק בדבריה. ניסיתי להבין מה בדיוק הפריע לי בכינוי "דו-פרצופית". זה לא שלא ידעתי מלכתחילה שזה הכיוון שאליו אני הולכת. עוד לפני שרשמתי את הילדה לביה"ס הזה היה לי ברור שאדרש לדו-פרצופיות מסויימת. היו כאן כאלה שהתרו בי והזהירו אותי מפני הצביעות והכפילות של החיים האלה, אבל אני פטרתי את דעתם בניפנוף יד. היום, כשהדואליות הזו הפכה לממשית, אני מוצאת את עצמי שוב ושוב תוהה האם נהגתי נכון.

אני לא מרגישה כקורבן, שנאלצה להקריב את חיבתה העזה למכנסיים לטובת האג'נדה הדתית של ביה"ס בו לומדת הילדה, אני מרגישה בעיקר צבועה. מה גם שהחיים בשקר מעלים בפני בעיות רבות ומשונות: אני הולכת עם כיסוי ראש לבי"ס, אבל מה עלי לעשות כשבאה חברה לבקר את הבת שלי? האם אחבוש כיסוי ראש לטובת ההורים של אותה ילדה? ומה כאשר אני לוקחת את הבת שלי לבקר חברות? ומה לגבי אסיפות הורים בבי"ס? והאם אחבוש כיסוי ראש כאשר אני אוספת את הילדה מחצר בי"ס, בלי להכנס ממש לשטח בי"ס? ומה יקרה אם המורה של הילדה תפגוש אותי בעיר נטולת כיסוי ראש? ואני לא מדברת בכלל על האקרובטיקה שאני מבצעת, כשאני מחליפה ממכנסים לחצאית תוך כדי נסיעה באוטו בדרך חזרה מהעבודה הביתה. אני מרגישה כמו פראחה בכיתה ט' שמיד ביציאה מבי"ס התיכון הדתי העירוני מחליפה את החצאית למכנסים.

הבעיות והתהיות האלה גדלות בכל יום. לא רחוק היום שבו הבת שלי תבוא ותשאל אותי למה אני בלי כיסוי ראש, אם בבי"ס אמרו להם שזה הדבר הכי חשוב בעולם. אני אמנם מתכוונת לחנך את ילדי לפלורליזם דתי, אבל קצת קשה לדרוש מהם ליישם זאת על עצמם (בבחינת, בבי"ס התנהג כדוס, ובבית איך שבא לך).

הפתרון הפשוט הוא להפסיק לזפזפ בין הזהויות ולבחור אחת. חרד"לית? דתיה-לייט? מזרחניקית? (בהעדר כינוי הולם למצב הביניים שבין החרד"לי לדתי-לייט, אני נדרשת לכינוי העתיק הזה). הפתרון פשוט, היישום ממש לא. הוא ידרוש ממני או להקריב את טובתה של בתי או להקריב את טובתי שלי.

* ואני יודעת שבזה אני סותרת את מה שאמרתי כאן.

נכתב על ידי nina, 28/12/2005 08:39, בקטגוריות מהרהרת, אנתרופולוגיה בגרוש, שוקעת בהירהורים תיאולוגיים
40 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-3/1/2006 08:12

פלאשבקים

חול המועד סוכות 1981

ההורים שלי נתקפים בפטריוטיזים לא מובן ומחליטים לקחת אותנו לביקור פרידה בימית. הייתי אז בכיתה ג', ולמרבה הפלא אני לא זוכרת מהטיול הזה שום דבר. רק נסיעה ארוכה מאווווווווד והמון בטון וחול לבן. קצת עצוב לחשוב שגם הילדים שלי ישכחו בכזו קלות את כל החוויות שאני מנסה להשאיר להם, קצת עצוב לגלות שנגעתי בצורה כ"כ מוחשית באירוע היסטורי ואני לא זוכרת מזה כלום.

שנת הלימודים תשמ"ב

החברה הכי טובה שלי פתאום נעלמה. אבא שלה, הרב דרוקמן, עבר עם כל המשפחה לימית כאקט של התנגדות לפינוי סיני. ככה בלי להפרד ממני, בלי לומר לי מילה, היא נעלמה.

הייתי רואה את תמונות הפינוי בחדשות רק כדי לראות אם אני מזהה אותה בין האנשים.

קצת אחרי הפינוי היא חזרה. מסתבר שהיא עשתה שם כיף חיים, וכמעט לא למדה. הניתוק הזה של כמעט חצי שנה לא ממש עשה טוב למערכת היחסים ביננו. אני בינתיים התחברתי עם בת של רב אחר.

עצוב שכל מה שאני זוכרת מפינוי ימית זה העובדה שנפרדתי מהחברה הטובה שלי.

סוף שנת הלימודים תשמ"ד

אנחנ עוזבים את כפר-אחים ושבים לעיר. יחד איתנו עוזבות את המושב 2 משפחות דתיות נוספות. שתיהן עוברות לנווה דקלים.

אחת מהמשפחות האלה שכלה לא ממזמן בן בתקרית ירי עם אש כוחותינו.

מתישהו בשנת 1985

ארז, החתיך של הסניף, מגיע לסניף עם חולצת טריקו ועליה הדפס: לעצור את הנסיגה מסיני.

ההתנגדות לפינוי מעולם לא נראתה כ"כ סקסית.

כמה הצטערתי שפיספסתי את המחאה ב-3 שנים.

שנת 1991

אני בכיתה יב'. אוטוטו מסיימת תיכון. עדיין לא מצאתי מקום לשרת בו שירות לאומי. משום מה נתקע לי בראש שמתאים לי להיות מדריכת טיולים.

זומנתי לראיון במדרשה ליהדות בגוש קטיף. יאללה שיהיה. בחיים שלי לא הייתי שם, אבל שמעתי שיש שם אחלה חוף. האמת? קיוותי לפגוש שם את מוישלה (זה מכפר-אחים שעבר לשם לפני 7 שנים), אבל הנחתי שהוא היה דביל אז וכנראה נשאר כזה גם היום, ולכן אין סיכוי למצוא אותו במדרשה של גזעיים.

המדרשה עצמה ישבה ממש על חוף הים, ואיכלסה כמה קראוונים ובונגלוס. המון חול, אבל מגניב לאללה.

הברקתי בבנית מערכי הדרכה, אבל נכשלתי לגמרי באינטרקציה חברתית (דא...) ובמשחקי סימולציה.

בדרך חזרה הביתה עצרתי טרמפ לראשונה בחיי. זה היה מפחיד ביותר, ומעולם לא חזרתי על זה לאחר מכן.

לאחר שבועיים קיבלתי מכתב שהודיע לי כי למרות הפעולה המקסימה שהעברתי על ברווזי המים, הם נאלצים להודיע לי שלא התקבלתי למדרשה.

החוויה הזו סיפקה לי להמשך חיי את משפט המחץ המרגש: "כן, הייתי פעם בגוש קטיף".

אוגוסט 2005

אומרים שיש התנתקות איפשהו.

אני רואה את החדשות ובוכה.

הייתי פעם בגוש קטיף. הייתי פעם גם בימית.

אין לי מושג מה הייתי עושה לו היו מגרשים אותי מהבית שלי.

נכתב על ידי nina, 16/8/2005 20:59, בקטגוריות שוקעת בנוסטלגיה, מהרהרת
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-16/10/2005 07:32

תשעה באב

וירד המשיח אל ארץ ישראל. ומרבית העם היושב בציון צופה בגמר כוכב נולד. ויאמר המשיח: הנני. באתי בשם ה' אלוקים לגאול את עמו. ויאמר העם: המתן להפסקת הפרסומות.

והחרדים אינם רואים טלויזיה. ויאמרו: זקנו אינו עשוי כהלכה ובגדיו אינם שחורים. ויכריזו בחוצות עיר: זה משיח שקר.

ויאמר המשיח: כה אמר ה' אלוקי ישראל, חטאתם לתורתי, סילפתם דברי, עיניתם יתומים ואלמנות, עשקתם עניים, הלבנתם פנים, שמתם את עצמכם מעל אחרים. השחיתות והליצות פושה בעם, ואתם אוכלים ושותים.

ויאמר העם: בחיאאאאאאאאת.

ויאמר המשיח: כה אמר ה' אלוקים, חזרו בתשובה או שאמית מכה על ראשכם.

ויאמרו החרדים: אנחנו לא צריכים.

וירם המשיח ידו ויבקע הר הזיתים לשניים.

ותאמר התקשורת: היתה רעידת אדמה בעוצמת 8.5 בסולם ריכטר. בנס לא נפגע איש למעט הר הזיתים שנבקע לשניים.

ויאמר המשיח: ה' שלחני להחזירכם בתשובה בטרם יבנה המקדש. באם תמשיכו בדרכם הרעה אשלח בכם רעידת אדמה נוספת שתחריב את כל הארץ.

ויבואו הרשויות ויאמרו: הלה סובל מסינדרום ירושלים. ויאשפזו המשיח במחלקה סגורה.

ויאמר ה' לעצמו: ניסיתי בחיי שניסיתי

והעם היושב בציון המשיך בשלו.

ויבוא תשעה באב, ויצום כל העם ויתפלל מרה: אנא ה' שלח לנו גאולה.

נכתב על ידי nina, 9/8/2005 07:59, בקטגוריות מהרהרת
28 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מורטישה ב-15/8/2005 21:53

יולי - אוגוסט 2005

ריח של היסטוריה באוויר.

תחושה של קו שבר שבעתיד הדברים ימדדו עד אליו וממנו והלאה.

יש כאלה שכותבים ומדברים. יש כאלה שעושים. ויש כאלה - כמוני - שרק מחכים שהכל יעבור מעליהם מבלי לפגוע בשיגרה שלהם.

לא יודעת מתי איבדתי את האידאולוגיה שלי, ולא יודעת למה. פעם הייתי חיה פוליטית. אפילו (ל-5 דקות בערך) שקלתי קריירה פוליטית. אבל אז גיליתי שויכוחים פוליטיים לא מובילים לשומקום, ושאידאולוגיה ופוליטיקה אינם אותו דבר. מתישהו השלתי מעל עצמי כל שאיפה פוליטית, ומיד אח"כ השלתי מעל עצמי כל אידאולוגיה פוליטית. בבחירות שלפני האחרונות (בהן נבחר רק ראש ממשלה) לא הצבעתי. הודעתי לבעלי שאני מתקזזת איתו ונסענו למערת הנטיפים עם הילדים. בבחירות האחרונות לא מצאתי למי להצביע. בסוף העדפתי להצביע למפלגת הירוקים (איכות הסביבה) במקום לשים פתק לבן.

אולי פשוט כל זה קרה כשהגעתי למסקנה שהחיים אינם שחור ולבן, אלא עם המון גוונים של אפור. אידאולוגיה פוליטית אינה מכירה בצבע אפור יש בה רק בעד ונגד. רק שחור ולבן. ואולי פשוט המצב הפוליטי-מדיני בישראל גדול עלי מכדי שאוכל להביע בו דעה.

לפעמים אני מקנאה באנשים שהדרך כ"כ ברורה להם. אנשים שיודעים מה טוב למדינה ומה לא. אנשים שמוכנים להלחם על דעתם. אני לכשעצמי מסתובבת במין סימן שאלה אחד גדול. יש המון היגיון בהתנתקות, אבל המחשבה על גירוש אנשים מביתם פוצעת את נפשי.

לכן אני מעדיפה להוריד ראש, להאחז ככל האפשר בשיגרה שלי ולקוות שהכל ישאר אותו דבר גם אחרי ה-15 באוגוסט. יש את אלה שצועדים לגוש עם שק"שים, יש את אלה שמחזקים את ידי המפנים, יש את אלה שתולים סרטים על המכוניות, יש את אלה שיוצאים להפגין, אני לעומת זאת מתכננת את החופשה בצימר בצפון, מתכננת פעילויות חופש לילדים, מקללת את משרד החינוך על חופשה בת חודשיים, ומקווה לא להתקע באיזה כביש חסום.

אני עוברת לאחרונה תקופה של חשבון נפש. אולי זה הגיל, אולי התקופה. כל אדם נוטה לחשוב שהוא 95% מושלם. אנחנו מודעים לזה שיש לנו חסרונות, אבל מעדיפים לחשוב שאלה מועטים ושוליים. במהלך חשבון הנפש הזה אני מגלה על עצמי דברים לא נעימים. אני מגלה שסך התכונות השליליות שלי גבוה מ-5%. אני מגלה שכמה מהן ממש מעצבנות.

אני מרגישה שאני רוצה וצריכה שינוי, אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל.אני נאחזת בשינויים החיצוניים - פעילות גופנית, דיאטה, בגדים חדשים, איפור שונה - אבל זה לא זה. איך אומרת שרי אריסון? השינוי צריך לבוא מתוכי. אני צריכה שינוי פנימי. הלוואי שהיה אפשר להסיר תכונות שליליות מהנשמה, כמו שמסירים פגמים חיצוניים מהגוף בעזרת ניתוח פלסטי. שינוי תכונות הוא עבודה קשה, שאני רק בתחילת השלב הראשון שלה (שלב החיטוט העצמי). ההסתכלות אל העתיד, ואל מה שנדרש ממני כדי לשנות מייאשת ומדכאת אותי. אני רוצה רק להדחיק (כמו שאני תמיד עושה), אבל נדמה לי שאיבדתי את היכולת. פתאום אני רואה את העתיד בצורה כ"כ ברורה וכואבת, וזה מדכא לאללה.

נכתב על ידי nina, 17/7/2005 08:40, בקטגוריות מהרהרת, חדשות המגזר
12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-24/7/2005 07:32

האם אנו בורחים מהאמת?
נסו לכנס כמה נשים ביחד, ולזרוק לחלל האוויר את השאלה: "האם גברים בוגדים בנשותיהם". הרוב המוחלט של הנשים יאמר שבהחלט גברים בוגדים בנשותיהם, אבל הבעלים הספציפיים שלהן הם בעלים טובים ולא פוזלים לשניה הצידה. מאיפה באים כל הגברים הבוגדים אם הבעלים של כל קבוצת נשים אקראית הם נאמנים לחלוטין? האם אנחנו מעדיפות להדחיק ולהאמין ש"אצלי זה לא יקרה"?
נסו לומר לאותה קבוצה אקראית שמבחינה סטטיסטית זה לא יתכן שהבעלים של כל הנוכחות הן נאמנים, וכל אחת מאותן נשים תציג בפניכם הוכחות חותכות שהבעל שלהן נאמן לגמרי. "הוא בכלל טיפוס מרובע", "הוא מאוד תמים", "אין לו זמן לבגוד", "אין לו עם מי לבגוד", "בעלי מסופק לחלוטין בבית", "לבעלי אין אופי הרפתקני אלא נאמן". ובכל-זאת הרשו לי להיות צינית ולהניח שהסיכויים שהאישה היא האחרונה שיודעת גובהים מהסיכויים שהבעלים של כולן נאמנים.
אני אישית בטוחה שבעלי לא בוגד בי (בשלב הזה של חייו, בכל אופן) ובכל מקרה אעדיף לא לדעת על כך, אלא לטמון את הראש בחול, לצקצק בלשון למשמע בגידה של בעל של אחרת ולטעון ש"שלי נאמן לגמרי".

כבר 3 שנים אני פה. לא זוכרת את התאריך המדויק, רק זוכרת שזה היה באפריל 2002.
כל פעם שאני נכנסת לתוך הבלוגספירה, אני מתייאשת לראות בלוגרים מוכשרים ממני שכותבים כ"כ יפה ורוכשים קהל קוראים גדול בהרבה משלי. אין דבר שמתסכל יותר מלראות בלוג שנפתח לפני חודשיים, שמונה הכניסות שלו כבר עולה על שלי.
אני לא כשרונית מספיק ולא מתוקשרת מספיק.
לפעמים הידיעה הזו וחוסר היכולת להתברג לתוך חבורת הבלוגים ה"נחשבים" פה בישראבלוג מרפה את ידיי, ואז אני נעלמת לתקופה מסויימת, עד ששוב בא לי לכתוב.
אני יודעת שההתנהלות שלי פה היא לא ההתנהלות המקובלת של ביקור בבלוגים של אחרים, זריעת שלל תגובות, ועדכון הבלוג על בסיס דו-יומי לפחות.
אני דווקא קוראת די הרבה בלוגים, אבל אין לי זמן לבקר בכל הבלוגים הנחשבים / הטובים (ואני מודעת שזה לא בהכרח חופף), גם אין לי זמן לכתוב פה בתדירות גבוה.

זה מעין חשבון נפש משעמם ומתסכל. מצד שני אני פה כבר 3 שנים, ויש מוכשרים ופופולריים ממני שממזמן התייאשו.
אז תודה לאלה ששרדו עד היום, לאלה שמלווים אותי די מההתחלה, ולאלה שהצטרפו בהמשך ונשארו יותר מפוסט אחד.

נכתב על ידי nina, 5/4/2005 14:52, בקטגוריות מהרהרת
50 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-1/5/2005 13:14

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.