אלסקה בכותרות
שישה ימים לבחירות ומדינת אלסקה בכותרות. לא לא בגלל המושלת, שרה פיילין. גם לא בגלל שהעיתון החשוב במדינה הביע תמיכה בברק אובמה. אלא בגלל "המעכר" של אלסקה, האיש שבמשך עשרות שנים ייצג את המדינה הזאת בסנאט האמריקאני, סנטור טד סטיבנס. סטיבנס (רפובליקאני) בן ה-84 הורשע השבוע, בתום משפט בזק בשבעה סעיפי אישום. סטיבנס, כך מתברר, משך שנים קיבל טובות הנאה מחברות שונות שאח"כ הוא דאג שהן יזכו במכרזים פדרליים כאלה ואחרים. שווי "המתנות" הסתכם במאות אלפי דולרים. בין השאר, שופץ ביתו בסכום עתק ע"י חברה שרצתה בטובתו.
סטיבנס שהיה הסמל של אלסקה זה עשרות שנים ילך בקרוב ישר מהסנאט לכלא. בעוד 6 ימים נדע לאן הולכת שרה פיילין – לבית הלבן, חזרה לאלמוניות או אולי להיות התקווה הבאה של המפלגה הרפובליאנית.
מסגן לסגן
ג'ון אדוארדס שרץ בבחירות שעברו כמועמד הדמוקרטי לסגן נשיא, לא הצליח להעניק לג'ון קרי אפילו לא את המדינה שממנה בא, דרום קרוליינה. ב-2004 בוש ניצח שם ב-58 אחוזים. קרי – 41% בלבד.
ע"פ הסקרים האחרונים, שרה פיילין תביא למקיין את מדינתה אלסקה. כרגע מוביל שם מקיין על אובמה 55% לעומת 40%. ובכל זאת יש דמיון בין השניים: לפני ארבע שנים, כשבועיים לפני הבחירות, כשמצבם של הדמוקרטים בסקרים היה בכי רע (כמו מצב הרפובליקאנים היום) פרץ סכסוך וחילופי האשמות הוטחו בין אנשי קרי לאנשי אדוארדס. מה שמעניין שזה קורה עכשיו גם בין אנשי פיילין לאנשי מקיין. אנשי מקיין מכנים אותה "דיוה" שעושה מה שטוב לה ולא למקיין ומאשימים אותה באספירציות לבנות עצמה כמועמדת ב-2012, ואנשי פילין מאשימים את מקיין שהוא רוצה ליצור בובה על חוטים, מה שפיילין היא לא.
ויש עוד דמיון קל בין אדוארדס ופיילין. אדוארדס הוציא על תסרוקת 400 דולר והפך לבדיחה החמה במערכת הבחירות. פיילין הוציאה 150 אלף דולר מכספי המפלגה על בגדים, איפור ועיצוב השיער והפכה את הנושא השולי הזה לשיחת היום של מערכת הבחירות.
פני המפלגה הרפובליקאנית לאן?
עוד לפני שהפסידו בבחירות במפלגה הרפובלנית ניטש ויכוח מר – לאן מועדות פנינו. איזו מפלגה אנחנו אמורים להיות? מצד אחד יש קולות גוברים שתובעים – חזרה לבסיס השמרני ולחיזוקו, לעקרונות השמרניים של התנגדות גורפת להפלות, לנישואי הומוסקסואלים וכו'.
מנגד יש את הקולות שקוראים למפלגה ללכת למרכז, לחפש את המכנה המשותף הרחב ולפנות ללא מזוהים הרבים שנמצאים שם.
אין ספק, תוצאות הבחירות בשבוע הבא יקבעו לאן מועדות פניה של המפלגה הרפובליקאנית. ניצחון של מקיין יוליך את המפלגה אל המרכז, הפסד יגרור – חזרה לבסיס הימני השמרני.
מזימת ההתנקשות ש"סוכלה"
קצת מדהים היה לראות את העמוד הראשון של ידיעות אחרונות מאתמול.
בארה"ב, אף עיתון רציני (הוושינגטון פוסט, הניו יורק טיימס, הוול סטריט ג'ורנל האל.איי טיימס ודומיהם) לא חשב לייחד לסיפור הזה מקום מרכזי או כותרת ראשית. הסיפור נדחק אי שם לעמודים הפנימיים כסיפור מקומי על שני צעירים ניאו נאצים, גלוחי ראש, שזממנו לפגוע בשחורים, לא יותר. העיתונות האמריקאנית הבינה מייד שהיכולת של שני גלוחי הראש שנעצרו לפגוע באובמה או להגיע אליו שואפת לאפס, ולכן השניים אולי היו רוצים לפגוע בו, אבל הם חסרי יכולת לחלוטין לעשות זאת.
מה שכן, הסיפור הזה מתווסף ל-500 מקרים אחרים שה FBI חשף, של כוונה לפגוע באובמה. כל ה-500 אגב כמו זה האחרון אינם מוחשיים. אבל המקרים הרבים מלמדים על כך שייש בארה"ב לא מעט שלא יכולים לסבול את הרעיון שיהיה להם אולי נשיא שחור.
פלורידה, כבר אמרנו?
למרות הסקרים שמראים על יתרון גדול לאובמה יש מצב שהבחירות יהיו הרבה יותר צמודות מכל סקר. קחו למשל את פלורידה, מדינה שיכולה להכריע את הבחירות האלה. שלשום אובמה הוביל בסקרים שם ב 3%, היום היתרון כמעט נמחק (פחות מאחוז). כלומר – הכל אפשרי. בכלל, את כל הסקרים כאן צריך לקחת עם כפית גדושה של מלח ועם הרבה ב"ערבון מוגבל". רק בארבעה בנובמבר נדע באמת כמה השפיע צבע העור של אובמה על הבוחרים. רבים שאומרים לסוקרים שהם יצביעו לאובמה, יצטרכו גם ללחוץ על הכפתור המתאים בקלפי, ואז כשהם רק לבד עם עצמם בעמדת ההצבעה, נשאלת השאלה על איזה כפתור הם ילחצו. ג'ון מקיין בונה על זה שהם ילחצו בסופו של דבר על הכפתור שלו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
