השבוע היתה לי הזדמנות נדירה ככתב ישראלי בוושינגטון לפגוש פנים אל פנים לראיונות בלעדיים את שני האישים שהעולם הכי מרבה לדבר ולעסוק בהם. את נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש ואת מי שמבקש להחליפו בתפקיד, מועמד המפלגה הדמוקרטית ברק אובמה. שני אישים ששונים מאוד זה מזה בהשקפותיהם על העולם, אשר מנסים, כל אחד בדרכו, להשפיע על המגמות העולמיות, מי בפועל ומי בהבטחות ובנאומים עמוסי כריזמה.
נתחיל באובמה. ברק אובמה הגיע ביום חמישי בלילה (שישי לפנות בוקר, שעון ישראל) לקבלת הפנים החגיגית שערכה שגרירות ישראל בוושינגטון לציון 60 שנות עצמאות לישראל. האירוע התקיים באחד האולמות המרשימים בבירה האמריקאית, מרחק בלוקים ספורים מן הבית הלבן. ברק אובמה יודע היטב מה חושבים עליו הישראלים, הוא מודע לחששות שהוא מעורר אצל רבים מידידי ישראל כאן. למרות שרבים לא מודים בכך בגלוי, אי שם בחדרים האחוריים של מוחם מטרידות אותם המחשבות על שורשיו - בן לאב קנייתי, על ילדותו באינדונזיה, על שמו – "ברק", שפירושו בערבית – "המבורך". כן, ולא שכחנו את שם משפחתו, אובמה, שמתחרז באוזני רבים עם אוסמה.
בתחילת הקמפיין הופתע אובמה מהחשד היהודי, הרי הרקורד שלו בסנאט מראה על תמיכה מוחלטת ובלתי מסויגת בישראל, הוא מוכר ומוערך בידי הקהילה היהודית בשיקאגו כידיד וכתומך. מהר מאוד לאורך הקמפיין הוא הבין שגם אם הוא חושב שאין לו אחות, הוא צריך להתמודד איתה ועם השמועות סביבה. לכן, כשהוזמן לטקס יום העצמאות של ישראל לא חשב פעמיים, והיה היחיד מבין המועמדים שרצים לנשיאות (גם הילרי ומקיין הוזמנו ולא טרחו לבוא) שהתייצב מול הקהל הגדול של תומכי ישראל והגיע לקבלת הפנים כדי לומר בקול רם וצלול "אין לכם מה לדאוג מפני. אני ידיד אמת".
אגב, גם ג'ורג' בוש אמר זאת בזמן הקמפיין שלו ב-2000, ורק מעטים הקשיבו לו אז. אמרו עליו שהוא הבן של אבא שלו (שכזכור עצר את הערבויות לישראל) ושיועצו הקרוב (של הבן) הוא ג'יימס בייקר (שבנאום פומבי בימי ממשל בוש האב נתן לרוה"מ שמיר את מספר הטלפון של הבית הלבן, והציע שייתקשר רק לאחר שישנה את מדיניותו). לכן כשג'ורג' W בוש הכריז במסע הבחירות שלו ב-2000 שכנשיא יהיה ידיד אמת לישראל, רבים היו ספקניים.
עכשיו זה קורה לאובמה, הוא יצטרך כנראה להגיע לבית הלבן כדי שיאמינו לו, אבל זו דרך ארוכה וקשה, במיוחד כשג'ון מקיין, בעל רקורד התמיכה הבלתי מעורער בישראל, מתמודד מולו. זו הסיבה לכך שאובמה, לאחר נסיון השכנוע שלו מעל הבימה בקבלת הפנים של השגרירות, הסכים להעניק לנו ראיון בלעדי - כדי שגם הציבור הרחב בישראל ידע שהוא ידיד ויפסיק (אולי) לחשוש.
ברק אובמה שפגשתי לא היה אותו ברק אובמה שסיקרתי במהלך הקמפיין (אז ראיתי אותו שופע מרץ ואנרגיה כשהכריזמה מזנקת מתוך גופו והוא משלהב את ההמונים). הברק אובמה של יום חמישי בלילה היה עייף מן הקמפיין הארוך והמתיש, והכריזמה גם היא קצת הועמה. אבל הוא היה חם ולבבי, ואם לשפוט על פי דבריו והבטחותיו הרי שבהחלט מדובר בידיד שראוי לפחות לצ'אנס.
אובמה, אגב, לא רצה לאחר לקבלת הפנים שערכה השגרירות, אבל פקקי התנועה בוושינגטון עיכבו אותו. בשלב מסויים הוא פשוט יצא מן הרכב וצעד ברגל על המדרכות עד למקום האירוע, כאחד האדם, כשאנשי הסיקרט סרוויס משתרכים בחוסר רצון אחריו.
הג'ורג' בוש שפגשנו היה נינוח וחייכני (בניגוד לאובמה העייף והמותש) זה עתה הוא חזר מחתונת בתו, ובלא ספק האירוע השרה עליו תחושה טובה שהקרינה על כל האירוע. כשהושטתי לו את ידי ללחיצה ואמרתי את שמי, גיל, הוא ענה מייד: "היי, גיל, אני גורג' W", כך בלי כל גינוני נשיאות. בתום הראיון, שלא למצלמות, הוא גילה עניין רב בפרשת טלנסקי ותהה כיצד הוא יכול לעזור לידידו הטוב אהוד אולמרט.
בוש מגיע עכשיו לביקורו השני כנשיא בישראל. רוב הישראלים אוהבים אותו ומוקירים את תמיכתו בנו. יועציו של אובמה, מנגד, אומרים לנו שכשייבחר (ואנחנו אומרים: אם ייבחר) הוא לא ימתין 7 שנים ויגיע מייד לישראל. אז, הם משוכנעים, יתאהבו בו גם הישראלים, אהבה ממבט ראשון. ועל זה כבר נאמר, נחיה ונראה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
