הבלוג של גיל תמרי, וושינגטון

ה 20 בינואר 2009, יום השבעת הנשיא ה 44 של ארה"ב, ברק אובמה

השעה: 8 בבוקר

המקום: תחנת הרכבת התחתית הסמוכה לבית הלבן

השעה: 12:15 בצהריים

המקום: כיכר החירות בשדרות פנסילבניה

ההמונים מאזינים לנאום ההשבעה של ברק אובמה באמצעות רמקולים מיוחדים

השעה 3:00 אחה"צ

המצעד בשדרות פנסילבניה מגבעת הקפיטול אל הבית הלבן

או-טו-טו הוא נשיא. או-טו-טו הוא יהיה זה שיעסוק בנו.

ובינתיים,הנשיא הנבחר ברק אובמה מגיע לוושינגטון, לקראת השבעתו ההסטורית לנשיא ב 20 לינואר. לפני וושינגטון אובמה העביר שבוע של חופשה משפחתית בהוואי.

חופשה שבה פתח כל יום באימון בחדר הכושר, אח"כ, ממש כמו נשיא מכהן הוא קיבל את תדרוך הבטחון הלאומי היומי (סקירה על האיומים והארועים בעולם). עזה כמובן תפסה בתדרוכים האלה מקום מרכזי. על קו הטלפון היה היועץ המיועד שלו לבטחון לאומי, גנרל ג'ונס.

אובמה גם נדרש לא מעט לפרשת מושל אילינוי שרק הלכה והסתבכה במהלך ימי חופשתו (המושל, בלאגיוביץ' , החשוד כי ניסה למכור את מושב הסנאט שהיה של אובמה, מינה בסופו של דבר לתפקיד, אדם ראוי, שחור, שהיה התובע הכללי של אילינוי ותומך של אובמה, מה שיצר מצב מסובך מאוד עבור אובמה).

בחופשתו, חזר אובמה לבקר את חברי ילדותו ואת המקומות שבהם גדל בהוואי. באחד הסיורים האלה הוא נתקל בהפגנה פרו פלסטינית קטנה שהפצירה בו לשנות את המדיניות האמריקאנית ביחס לישראל. אבל, פרט לכך, אובמה לא היה יכול לפלל לנסיבות מצלחות יותר מבחינתו בשבוע שישראל פתחה במבצע "עופרת יצוקה". הוואי, רחוקה מאוד מעזה, רחוקה מאוד ממוקדי החדשות העולמיים,והוא אובמה – היה על תקן של נופש.

אם היה נשאר בשיקאגו, היתה התקשורת האמריקאנית שבה ודורשת ממנו התייחסות למצב בעזה, אבל הוא היה רחוק גם בשביל האמריקאנים. וכך, יכול היה להסתתר תחת מעטה החשאיות והתגובות הלקוניות שהוא שוחח על המצב עם שרת החוץ רייס והוא מתעדכן ועוקב אחר ההתפתחויות.

אובמה נמצא במילכוד אמיתי. כמנהיג הבא של העולם החופשי, מטבע הדברים כל העיניים נשואות אליו, למוצא פיו. אבל גם הוא יודע היטב שבכל רגע נתון לארה"ב יש רק נשיא אחד. כלומר כרגע ולייתר דיוק עד לשעה 11:59 בצהריים של ה20 בינואר, הנשיא בוש הוא הנשיא. נשיא לכל דבר עם כל הסמכויות, נשיא שיכול לקבל כל החלטה שהוא רוצה ואפילו לא חייב (אם הוא לא רוצה) להתייעץ עם מחליפו.

כלומר, עד ה20 בינואר בצהריים לאובמה אין שום סמכות או תוקף. מכיוון שהוא לא יכול להשפיע, הוא רק יכול לסבך את עצמו אם יתבטא פומבית בעניין עזה, ולהרגיז לפחות חצי עולם תוך שהוא פוגע בתדמית שיצר לעצמו. לכן, האסטרטגיה הכי נכונה מבחינתו היא להמשיך ולשתוק, כמה שרק אפשר. הוא יזדקק לכל מילה החל מה 20 בינואר בצהריים. כשהוא יהיה הנשיא. הפרשנים האמריקאניים כבר מגדירים את עזה כמשבר הבינ"ל הראשון שאובמה יידרש אליו כנשיא. ומה באשר לשרת החוץ המיועדת, הילרי קלינטון? גם היא כמובן שותקת עד שמינויה לתפקיד יאושר ע"י הקונגרס. ואח"כ היא תשתדל לעקוב בדייקנות אחר דבריו של אובמה ולהיצמד אליהם כאילו היו דברי אלוהים חיים, כי גם היא יודעת היטב שע"פ כללי המשחק בוושינגטון, כל הבדלי נימה שייתגלו בינה לבין הנשיא אובמה, יתפרשו בכך שהיא אינה קרובה אליו דיה, ולכן גם פחות רלבנטית.