הבלוג של גיל תמרי, וושינגטון

ביום ה-101 לנשיאותו של ברק אובמה הוא נאלץ שוב להתמודד עם הפה הגדול של סגנו, ג'ו ביידן. הבוקר, בתוכנית "טודיי שואו" של רשת NBC ביידן התראיין ואמר כי במצב הנוכחי הוא לא היה נותן לבני משפחתו להיות במקומות סגורים כמו מטוס או רכבת תחתית, שם אדם אחד שמתעטש יכול להדביק את כל הנוסעים.

ביידן, ידוע בשפתו הבוטה, הישירה, שחורגת לא פעם מגבולות הפוליטיקלי קורקט האמריקני. רבים תהו כיצד יסתדר הזוג המוזר הזה ביידן-אובמה. אובמה שוקל ומחשב כל מילה וכל מהלך ומשרה ביטחון ותחושת שליטה במצב, בכל צעד שהוא עושה, ואילו סגנו ג'ו ביידן נותר "השולף" של הפוליטיקה האמריקנית.

ביום הראשון של אובמה כנשיא (לאחר הטעות המביכה של נשיא ביהמ"ש העליון בהשבעת הנשיא), ביידן התלוצץ על כך, כשהוא עצמו נדרש להשביע את חברי הסגל של הבית הלבן. אובמה, שעמד אז לידו נע באי נוחות וניסה בכל יכולתו "לסתום" לביידן את פיו הגדול. אגב, באותו הלילה נקרא נשיא ביהמ"ש שוב לבית הלבן להשביע את אובמה בשנית (ע"פ הנוסח וסדר המילים הנכון).

100 ימים בדיוק חלפו ואובמה נאלץ שוב להסות את סגנו. זה קורה בדיוק כשהנשיא נדרש לטפל במשבר החמור ביותר, עד כה, של תקופת נשיאותו, המגיפה שהולכת ומתפשטת של שפעת החזירים. אובמה, רק אתמול בלילה, במסיבת עיתונאים מיוחדת ברר את מילותיו בקפידה, והקפיד להעביר את המסר ולהשרות את התחושה שהעניינים בשליטה. הוא קרא לציבור לרחוץ ידיים ולכסות את פיותיהם כשהם משתעלים, אך בכל מקרה לא להמנע מהתקהלות המונית או מנסיעה ברכבת או מטוס.

והנה, בא סגן הנשיא שלו ובמחי יד יוצר היסטריה. הבית הלבן, נכנס מייד למגננה ומשרד הדובר פירסם הבהרות משונות לדבריו של סגן הנשיא. תחילה הם ניסו להסביר לנו שהוא התכוון לומר ש"אנשים חולים – לא כדאי שיסעו במטוס או ברכבת התחתית מחשש שידביקו אחרים" ואח"כ הבהירו שהוא "לא התכוון לתת עצה לציבור האמריקני אלא רק למשפחתו". אבל ההסברים הקלושים האלה לא מצליחים לבלום את האפקט שיצר ביידן בדבריו. ביידן, שיודע את התמונה האמיתית של המגיפה הזו, אולי טוב יותר מכל אדם בעולם, אמר בפשטות שהוא לא היה נכנס עכשיו למטוס או למטרו. כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר...

איך נשמעים לכם הרעיונות הבאים לקומדיות טלוויזיה (סיטקום) חדשות:

 ABC למשל שוקלת קומדיה שבמרכזה קבוצת חברים שכולם פוטרו באותו היום ממקום עבודתם. רעיון אחר של הרשת – סדרה על ביג-שוט מוול סטריט שמפוטר מעבודתו ו"נאלץ" לחבור מחדש עם משפחתו באיזה עיירה נידחת. רשת פוקס שוקלת סידרה בשם "בירה בשני דולר" על חבורת צעירים מדטרויט (עיר המכוניות) שהוריהם פוטרו מתעשיית הרכב האמריקאנית.

אין ספק, המשבר הכלכלי הגיע גם להוליווד ולבתי ההפקה. הרשתות הגדולות גונזות כוונות לצלם דרמות מקור שדורשות תקציבים גדולים. במקום, הם פונים לתוכניות ריאליטי שזול להפיק אותן (נשמע מוכר?) ולסיטקומים שמוצלמים באולפן מול קהל, שעולים פחות מחצי מקומדיות מושקעות כדוגמת "המשרד" של רשת NBC. בכלל, NBC גילתה שהכי זול, זה לתת עוד שעות שידור לג'יי לנו – הוא ממילא שם וממילא משלמים לו, ואז לא צריכים להפיק משהו מקורי ויקר.

אבל זוהי רק תחילת רשימת הקיצוצים. הצעדים הדרמטיים יותר הם קיצוץ של בין 10 ל 50 אחוזים בשכר השחקנים, העסקת שחקנים זולים יותר מהשורה השניה והשלישית והעדפתם על פני כוכבים יקרים שמקבלים 350 אלף דולר לפרק בסדרה. תעשיית הטלויזיה האמריקאנית מעדיפה שחקנים טובים שמסכימים לשחק תמורת "רק" 80 אלף דולר לפרק.

עוד מסימני הזמן – העתקת מקום הצילומים מהוליווד או מניו יורק היקרות, לאטלנטה, בוסטון ודטרויט – ערים שמעניקות הקלות במס למפיקים שבאים לצלם אצלן את הסדרות. מפיקים שבאמת רוצים לחסוך מצלמים עכשיו בכלל בקנדה, שם הם נהנים מחולשת המטבע המקומי לעומת הדולר האמריקאני. NBC גילתה שצילומים בקנדה חוסכים בממוצע 500 אלף דולר לפרק. כדי לחסוך בעלויות, יש מעבר גם מעבר הולך וגובר מפילם (יקר להפקה) לצילום בוידאו דיגיטלי.

"אין ברירה", מבינים קברניטי הערוצים האמריקאנים, "אנחנו בנקודת זמן שבה צריכים לעשות דברים אחרת, לזנוח את הרגלי העבר". בעבר יכלו עוד הרשתות לממן בזכות סדרות מצליחות כ ER, "חברים" וסיינפלד את הסדרות האחרות שלא הצליחו כל כך, אבל במציאות הנוכחית כשהרייטינג בצניחה והמפרסמים מפרסמים הרבה פחות, אין יותר סדרות שמסוגלות למשוך על גבן סדרות אחרות.

גם הנוהג, להפיק בכל עונה 25 פיילוטים (תוכניות לדוגמה) ולבחור מתוכן חמש שירוצו על המסך בסופו של דבר הולך ונמוג. הרשתות והאולפנים מעדיפים להסתפק בקריאת תסריטים ולדמיין לבד איך זה יראה על המסך, מאשר  לראות את המוצר במו עיניהם ואז להחליט מה סיכוייו להפוך ללהיט על המסך. "זה פחות טוב", הם מודים, "וגורם לנו לפספס הרבה סדרות שהיו יכולות להפוך להיטים, לו צולם להן פיילוט, אבל פשוט אין לנו ברירה". NBC למשל ביטלה לחלוטין בשנה שעברה את הפיילוטים ובחרה סדרות רק על סמך קריאת תסריטיהן. הגישה הזו נחלה כשלון חרוץ, הצופים הצביעו באצבעותיהם ופסחו על NBC בשלט. התוצאה היתה די עגומה -  הרשת קיבעה עצמה במקום האחרון והלא פופולרי מבין הרשתות האמריקניות. רשתות אחרות לא מאמצות אומנם את הגישה הטוטאלית של NBC, אבל גם הן קיצצו בשיעור חד את מספר הפיילוטים המופקים.

וכך לא רק וול סטריט ו"מיין סטריט" מסתגלים לזמנים החדשים. גם "הוליווד החולמת" מתפכחת לנוכח המציאות המכה, כשלכולם ברור שלפי שעה אין לסיפור הזה סוף הוליוודי טוב, והוא חסר את אותו הפי אנד שהוליווד הרגילה אותנו משך שנים להתמכר אליו.