הבלוג של חיים אתגר

אני רוצה להציג בפניכם את המקצוע הכי חדיש ונחשק בעולם התקשורת של היום. כדי לרכוש אותו לא צריך ללמוד באקדמיה, או להתמחות בלימודי טלוויזיה מפרכים. ממש לא. פשוט צריך להחזיק בתכונות אנושיות נלוזות מאוד ובעיקר, לא להתבייש.

מדובר בעיסוק ששנים רבות היה בר קיום רק בתחום הפוליטי. במהלך השנים התרגלנו לראות במסדרונות השלטון מיני לחשנים, יועצי סתר ויודעי ח"ן. כאלה שיודעים בדיוק מה לומר, למי ומתי. הם בוחשים באוזן הנכונה, לא לוקחים אחריות על כישלון ותמיד יהיו שם כדי להצהיר בעלת על הצלחה. אותם יועצים שמנוניים שמדי פעם עולים בתחקיר מרוחק של מוטי גילת, אומרים את המובן מאליו, אבל, באופן חלקלק ומתוחכם, עמוס רטוריקה מבלבלת ומשמעות רועמת, כזו הנותנת למקבל העצה תחושה שמדובר בדברי אלוהים חיים.

בשנים האחרונות, ככל שתחום התקשורת האלקטרונית הולך ומסתעף, בעלי מקצוע מסוג כזה קורמים עור וגידים גם בתחום ניהול מערכות טלוויזיה. מכיוון שאין הגדרה ממשית לתפקיד של הז'אנר האנושי הזה, אכנה אותם "וויזלים".

ה-weasel (מזן המכרסמים), הוא אדם חלקלק, חסר חן עם כישורים של מוכר מכוניות משומשות. בבית הספר בדרך כלל ספג מכות ועלבונות. בצעירותו היה שמנמן, אולי עקמומי, או אדם ששואף לגדולות, אבל המסגרת שבה  חי לא אפשרה לו צמיחה שכזו, בשל היותו, נאמר, שומר מסורת בעל שאיפות בעלם החילוני. סתם דוגמה. בשלב מסוים בילדותו הוא יחבור לחונטה כוחנית. כך, דרך חנופה מתוחכמת, הפך לכלי מרכזי בחברה. אבל הוא לא רק מתחנף. הוא מתוחכם יותר. בעזרת תכונות נוסח יאגו הוא מצליח גם לתמרן את בעלי העוצמה ולהפוך לשני או שלישי במערך המוביל. הוויזל קורא הרבה ויודע לא מעט, אבל המידע שהוא צובר חלקי ומשמש אותו כעזר טקטי ולא מעבר לכך.

אחרי הצבא ישתלב בגוף תקשורתי מהשוליים. הוא הופך לכתב זמני שעוסק בביקורת תרבות, או ביקורת טלוויזיה באחד המקומונים. בתחילה בלי לקבל כסף. תוך כדי הוא חובר לעורכים המרכזיים במקום בו הוא עובד. הביקורות שלו תהיינה בדרך כלל נוקבות, מרושעות וללא כל כיסוי אינטלקטואלי או רעיוני. אבל במקומנים משיכת אש היא מבורכת. זה עובד. הוא מתקדם.

הוויזל מפתח את יכולת יצירת הבאזז סביבו. הוא מכיר עורכי עיתונים, מתחנף, מתחבר ומתחכך בדמויות מפתח ומרבה להשתמש בפרובוקציות אינטרנטיות (כדוגמת כתיבת טור נוקב בעילום שם, או תוך שימוש בדמות פיקטיבית רבת מסתורין ונוטפת סקס). בשלב הבא הוא מתחיל להתארח באופן כרוני במיני תוכניות זוטרות כדי לקדם אג'נדה אישית. ההופעות שלו טובות. הוא  משמיע דעות בוטות, מפגין רהיטות ובטחון. בגלל המראה הלא מצודד והנחרצות הבוקעת מפיו, יוותר רושם שאמר דברים כדורבנות. בפועל לא אמר דבר. רק חימם שוב דעות מוכרות בעטיפה חדשה.

בינתיים בצוות חשיבה של תוכנית אירוח אוורירית, נתקעו. הם זקוקים לקול רענן שישמיע דעות חדשות. מישהו שהיה פעם חבר מערכת בתוכנית זוטרה שהוויזל התארח בה נזכר בו. החלקלק מוזמן לפגישת מערכת. הוא מרשים. המנטרות שלו מוכרות אבל הוא בטוח וקולח עם מעט ציניות. נכון, יש בו גם משהו לא נעים, אבל עבור הכסף שמשלמים לו, הוא נאמן וחרוץ מה שהופך אותו לחבר קבוע בצוות. במקביל מעמדו בעיתון משודרג. הוויזל הופך למבקר הקבוע של המקומון ודבריו מופצים באופן כלל ארצי. לפעמים תתוסף לצד הביקורת שלו קריקטורה. לעתים גם יזכה לכינוי עיתונאי רב רושם ומשעשע שיופיע בראש הביקורת שלו. כמו, "הגבר העגלגל". סתם, דוגמה. היות שהוא נוקב ומרושע מאוד, מנהלי ויחצני ערוצים מתחילים לשים אליו לב. הם חוששים ממנו. כצעד מונע, יצרו עמו קשרים חיוביים. הם משוחחים איתו בטלפון מדי פעם ומתחנפים. הוא גומל להם בביקורת חיובית. מקפיד בכבודם ומרחרח בעניין ג'וב עתידי.

הזמן חולף. בתוכנית האירוח הוא כבר עורך משנה. תוך הטמעת והפרחת מנטרות מקצועיות בנאליות הוויזל הופך לאוטריטה יודעת סוד. כאן עלי לעצור ולספר לנאיבים שבינינו, שהטלוויזיה היא תחום שבו קשה מאוד לאמוד מקצועיות וכן לקשר סיבה לתוצאה. אלו בדרך כלל תהליכים שנעשים בדיעבד. יש מעט מאוד מקומות שבהם אפשר לומר בבירור שאדם מסוים ביצע מהלך שהוביל לתוצאה סופית ומוגדרת. להערכתי בכל תחום הטלוויזיה בישראל יש אדם אחד שמחזיק ביכולת הזו באופן מובהק. לעומת זאת ובמקביל אפשר למצוא במקומות מרכזיים ורבים בעולם הטלוויזיה דמויות מבולבלות שהגיעו לעמדות בכירות בדרכים מוזרות כשהבנתם ובטחונם במדיה (שהם עובדים בה), מוגבל. לכן דמות חלקלקה ועמוסת תובנות לשוניות היא כלי מסוכן היות שהרבה גורמים לא בדיוק יודעים אם הוויזל הזה מבלבל במוח או שהוא יודע משהו באמת.

הגענו לשלב הבא, הקריטי ביותר באבולוציה של החלקלקות. הרגע שבו הוויזל מקבל את ההזדמנות. בסצנה הזו הזכיין או מנכ"ל הערוץ יגיע לגיבורנו ויציע לו מיזם ניסיוני: נניח, משהו כמו הקמה וניהול של אתר האינטרנט החדש של הערוץ, שרק התחיל את דרכו. או, שיוצע לו להשתלב ולנהל ערוץ צחוק רענן וניסיוני שעוד יפרח בעתיד.  או שאולי נותנים לוויזל לערוך תוכנית שמחפשת את דכה עם מנחה צעיר. כל אלה הן דוגמאות מן המציאות.

בשורה התחתונה של המבחנים הללו הוויזל נכשל. וזו עובדה. בעניין הזה אני פחות או יותר מגובה בתוצאות של תהליכים אמפיריים שקרו במציאות. מפחד הדיבה לא אכתוב את השמות. אבל אתם מוזמנים לשלוח את הספקולציות שלכם לגבי מי מדובר. סביר להניח שתדייקו. 

כך אתר האינטרנט הפומפוזי שניהל האיש, יתפוגג. התוכנית שערך התרסקה והערוץ שניהל נכשל, וכמובן ימריא אחרי שהוויזל יפנה את מקומו לאדם מוכשר ממנו. אבל הוויזל לא מוכפש מהכישלון. הרי הוא מקושר היטב בעיתונים. המבקרים הם חברים. לעתים אפילו בני טיפוחים. לכן רוב הביקורת תהיינה עדינות ואוהדות. הוא יוצא נקי ובתוכו הוא מעכל את מה שידע מזמן- שאין לו כשרון או יכולות מעשיות. אבל יש לו סטטוס, יכולת "שמוזינג" ושיווק עצמי. ועם כלים כאלה, לא כדאי לוותר. ודאי שלא בעולם הניהול הטלוויזיוני המבולבל.

אחרי שנכשל בעבודה המעשית, הוא פונה להיות יועץ תוכן ומתיישב בליבו של הזכיין, שם ינהל תוכניות. במקרה אחר יועסק במרכזה של חברת הפקה בכירה, כשהוא מחזיק בתארים מוזרים של "יועץ מיוחד", או "יועץ תוכן בכיר" וכדומה. בתפקיד החדש הוא מסייע בפירמוט תוכניות או ביצירת משימות בתוכניות ריאלטי. הוויזל מקבל החלטות בנוגע לליהוקים, רכישת פורמטים ופיתוח תוכניות, אבל הוא נקי מאחריות. הכישלונות הם של הממונים עליו, של עורכי ויוצרי התוכנית וההצלחות, שלו.

התחנה הזו של הוויזל היא עדיין לא האחרונה. למרות שכאן מסתיים השלב המוכח ומתחילות ספקולציות. זאת היות שמקצוע הוויזל הוא חדש יחסית ולכן, ההיסטוריה שפרשתי לפניכם נעצרה בשלב שהוצג בפסקה האחרונה. אבל להערכתי המדרגה הבאה של היצורים הללו היא השתלבות במערך הניהול הבלתי מחייב של עולם הטלוויזיה. שזה אומר בעולם המודרני ובשפה פשוטה, כניסה לדירקטוריון של ערוץ תקשורת מרכזי או מינוי כחבר במועצת הרשות השנייה. בג'וב כזה לא צריך לקחת אחריות, יש כוח רב, פרסום ויוקרה. אין צורך בידע אמיתי ולעתים תפקיד כזה גם מגיע עם משכורת נעימה. למעשה זהו גן העדן האולטימטיבי של הוויזל. כל הכישוריים שלו מובילים למקום כזה.

אז אדוני הסטודנט שמחפש את דריסת הרגל הראשונה בעולם התקשורת, הכיבוש הטופ לא יגיע דרך חריצות מסורה, רעיונות גדולים וכריזמה כובשת. התחום המבולבל הזה שאנחנו עובדים בו נכבש בקצת אחיזת עיניים, הרבה חנופה ותפעול של תכונות דביקות וכעורות שבימים אחרים היו שולחים את בעליהם לצינוק אפל ושחרחר. היום קוראים להם "יועצי תוכן".