בסוף השבוע עברתי על הטור של יאיר לפיד. הוקסמתי והתרשמתי מאוד מהמקוריות והתעוזה הספרותית, אבל עלו בי מספר השגות שאני עדיין מתחבט בהן.

 

כותרת הטור המדובר הייתה "אולמרט - המחזה". במאמר, לפיד לוקח את אחד הרגעים המפורסמים והמסעירים בתולדות המחזאות ועושה בו שימוש סוחף. בקטע המקורי, מתוך המחזה "יוליס קיסר" לוויליאם שייקספיר, מרקוס אנטוניוס יוצא מול קהל רומאי כשהוא מציג לראווה את גופתו של יוליס קיסר הנרצח וסופד לו, תוך שימוש בנאום פוליטי מתוחכם מאין כמוהו. הדברים מכוונים נגד קושרים מיומנים שהצליחו בדרכים נלוזות לחסל אדם גדול, כשעל הדרך אנטוניוס מנסה להעניק לבר מינן מעט מהתהילה לה היה זכאי.

 

הסצנה נפתחת בכך שברוטוס, איש שאיבד את כבודו אחרי שהצטרף לרוצחים, מאפשר לאנטוניוס לנאום. האווירה עוינת בשלב הזה של המחזה בכל הנוגע לזיכרו של קיסר. ליבו של הקהל נוהה לברוטוס, הפוליטיקאי האהוד אחרי מות קיסר, בעוד שהנרצח מוקע כטיראן. שייקספיר בתרגיל רטורי מבריק מצליח להפוך את ליבו של הציבור. בסיום הנאום המאזינים תוהים אם קיסר היה אופציה כל כך גרועה ביחס לחלופות ואם מותו הוא לא אסון קשה.

 

בגרסת לפיד ברוטוס הופך לציפי לבני. במחזה המקורי ברוטוס הוא הדמות הטראגית מכל - אדם גדול ונאיבי שהולך שולל בידי ליסטים, עד לשלב שבו הוא דוקר את השליט הנערץ. חיים רמון במחזה סוף השבוע של "ידיעות" הוא מרקוס אנטוניוס, הדמות הטהורה ביותר במחזה והשקולה מכולן; ויוליוס קיסר מוצג כאהוד אולמרט. רק נזכיר שיוליס קיסר אליבא דשייקספיר הוא אדם דגול, תאב שלטון ויהיר מכדי לתת את הדעת על סימנים מבשרי רעות.

 

חלק מההקבלות בטור גרמו לי אי נחת מרובה. בואו נאמר שקפצה לי קצת הבטן.

 

* ציפי לבני כברוטוס? ברוטוס הונצח בידי שייקספיר כאחד הבוגדים הגדולים של התרבות המערבית, שני אולי ליהודה איש קריות. עם כל הכבוד, טיפה גדול על לבני, וגם על העוול שהיא עושה לאולמרט בתעלולי ההדחה שלה. אם יש כאלו. אבל בעיקר קשה לי לחשוב שמשפט אלמותי  כמו "Et tu brute?" ("הגם אתה ברוטוס" - זעקת יוליוס קיסר ברגע הטראגי שבו הוא מזהה שגם ברוטוס בין רוצחיו), אפשרי באחת מהישיבות של אנשי קדימה. זה לא נראה מתהווה באווירת הרוגלך טבול במיץ תפוזים ששורה שם.  

 

* חיים רמון זוכה לגלם את תפקיד מרקוס אנטוניוס. ב"יוליס קיסר" אנטוניוס הוא ההיפך הגמור מברוטוס, אדם שממשיך לשמור על יושרה גם ברגעים קשים ומגייס את כישוריו, תוך סיכון ממשי, כדי להעניק את הכבוד הראוי לפרסונה גדולה שנרצחה. בפועל, אני חושש שרמון עסוק בפעילות קצת שונה, שעיקרה רתימת כישוריו ויכולתו כדי להוציא את עצמו ממיני עסקי ביש וברוכים. ובעניין היושר הפנימי האדיר שברוטוס ניחן בו - גם על זה יש מחלוקת.

 

* אבל ההקשר הכי מוזר הוא זה שלפיד עושה בין אולמרט לקיסר. טיפונת מוגזם. רק טיפונת. הבה נעשה תרגיל: אמרו את השם "אולמרט" ובדקו מה עולה בראשכם. עכשיו עצרו, נשמו עמוק וחשבו איזה דברים קופצים לראשכם כשהוגים את השם "קיסר" ? לא בדיוק זהה, נכון? לא יודע מה איתכם, לי קשה לראות את יוליס קיסר פונה לדמות מבולבלת בחצר הרומית ומבקש ממנה בהיחבא ובשקט מטילי זהב לצורך שדרוג מקום בקולוסיאום למשל. קצת דמיוני.

 

צריך גם לזכור שקיסר, במחזה, סירב לשים לב למיני זוטות, בטח באנשים וסלד מפוליטיקה קטנה. אולמרט בעיקר מנהל עסקנות זוטרה. מלבד זאת הוא עמוס באופן תמידי בחששות אין סופיים. בנוסף כדאי לשים לב לזה שקיסר דחה את קבלת הכתר מספר פעמים אבל אצל אולמרט הכתר הוא חזות הכול. הוא מחזיק בו בשיניים. ובשורה התחתונה אולמרט, כנראה, שכשך בבריכת ההון המכוערת וקיסר רחוק עשרות מילין מעניינים חסרי כבוד שכאלה.

 

אפשר להמשיך לעמוד באופן אין סופי על נקודות המחלוקת בהשתלה שלפיד עושה לשייקספיר. הטור שכתב מעניין במיוחד אבל לא עומד על שתי הנקודות המהותית ביותר לדעתי: ראשית, אולמרט לא מאבד את השלטון בשל קשר מורכב ומסועף נגדו, הוא פשוט עושה את זה בעצמו. ושנית, כוכבי הפוליטיקה שלנו כל כך קטנים וכעורים שלא משנה איך מסתכלים עליהם ומה דוחסים לפיהם באופן אלגורי, הם אף פעם לא יהיו גדולים כמו הדמויות של שייקספיר. הם גמדיים מדי ואולי יום אחד, אם הם יתפתחו טיפה, נוכל לבנות עליהם סרט בורקס קטן.