הבלוג של חיים אתגר

הפרק הראשון של "חטופים" היה די מכתי. אמינות ברמת גמבה, טקסט ששוחה בין קלישאות משנות השמונים ועשרות מבקרי חצר צדקנים שמכנים את הסדרה "אמיצה", הן רק חלק ממה שהצרה הזו הנחיתה עלינו. נכון, קשה לטפל בנושא כל כך טעון, אבל בשביל לחרב אותו בחוסר הרגישות שיוצרי "חטופים" עשו, צריך כשרון אדיר או כמה שנים טובות במקסיקו.

כדי ליצור עוד עניין סביב הסדרה החורקת הזו ניזום בידי  אנשי ערוץ שתיים סרט שבו נתבקשו ניסים שלם ויוסק'ה גרופ, ממשוחררי עסקת ג'בריל, לגולל את חוויותיהם מול המצלמה. הסרט הזה ישודר ביום חמישי ואני בטוח שהוא יהיה מצוין. חבל שהעיתוי מעורר תחושה רעה מאד בבטן. רעה מאד. השימוש בענייני החטופים ובעברם באופן ציני כדי לקדם מוצר הוא לא תקין מוסרית. פשוט לא פייר.

והנה בסוף השבוע מתרחש נס של ממש עבור שידורי "קשת". רשת "אל ג'זירה", שקברניטיה פועלים תמיד בתשומת לב מחוכמת כשזה מגיע לרחשי הציבור בישראל, הוציאה לשידור את העדויות של גרופ ושלם מימי השבי המרוחקים. התוצאה המיידית: דיון מחודש בעניין שליט ולחץ רענן על הגדלת מספר השמות ברשימת המשוחררים העתידית. וכמובן-עניין נוסף סביב הסדרה "חטופים".

ברור שכול בלילת האירועים האלה היא נסיבתית. אבל העובדה שעניין כל כך רגיש הופך לכלי שמשרת מטרה ממונית עושה לי צמרמורת. לא בטוח שבמדינה שבה סיפור גלעד שליט הפך לכל כך כאוב, צריך לעשות חגיגה טלוויזיונית מהסיפור. ואם כבר חוטאים ונוגעים בטאבו הזה, אז לא בגסות שכזו. קצת אנושיות לחטופים, לציבור וגם, למשפחת שליט.    

בשלוש תוכניות הבוקר האחרונות שהגשתי התארחה באולפן מרי קובטי, אימו של הבמאי שעורר את חמתם של אנשי הימין בימים האחרונים. בכל פעם שישבתי לצידה, מידת ההערכה וההתפעלות שלי ממנה הלכה ותפחה. בנה עומד על השטיח האדום בהוליווד ובמקום להאדיר את מבול הכוכבים ולהזיל ריר על אנג'לינה ג'ולי, הוא מיידה את האבן הכבדה ביותר שיושבת לו על הלב. אומץ.

כל מי שביקר בעג'מי בשנים האחרונות יכול לראות שהמקום נראה די דרעק. במרכז המדינה, כחצי דקה מהפרויקטים של תל אביב, שוכן אזור שלעיתים נראה כמו השכונות החשוכות של עזה. התושבים שוחים בביוב, והתשתית עלובה ומחורבנת.

אני לא סובל מעודף שמאלנות בדעותיי הפוליטיות, אבל בין זה ובין להיות חמור יש הבדל גדול, ותגובת חלק מאנשי הימין בעניין הזה היא על גבול הנעירה. מרי סיפרה לי בגב זקוף - שדרוש מאמץ להחזיקו כשאתה ערבי ישראלי - שחרא בשכונה שלהם. אין תקווה, אין עתיד ויש מעט מאוד אפשרויות. ראינו את כול זה בסרט היפהפה של בנה. בניגוד לשחקני "בופור" השבעים, כוכבי עג'מי נראו לי מבוהלים, ממעטים לחלום, ולפי מה שהבנתי מתקשים להאמין שמהריק שממנו באו סוף סוף נפתחה להם הזדמנות.

בימי באוניברסיטת תל אביב למד לצדי משחק סטודנט ערבי. מוכשר כמו שד. סביבו התאגדה חבורה של יוצרים ערבים מהחוג. מיותר לציין שלמרות כישרונו הוא נותר במהלך השנים בשולי התעשייה. כך גם חבריו. אין די מקומות עבודה לשחקנים ערבים. היחיד שפרץ הוא תאופיק אבו ואיל, יוצר "עטאש", סרט נואש ואדיר. כמובן שאחרי ההצלחה הוא עזב לעבוד בחו"ל. כאן אין לו עתיד.

הקולגה שלי להגשה, ניצב בדימוס אריה עמית, סיפר לי שלפני זמן מה נשלחה פלוגת מג"ב לעג'מי בשל חומרת המצב. ברור. כשכל כך מדוכאים - מתפרעים. לעזאזל, אם אני הייתי גר שם, הייתי שורף את השכונה ומתנער מהמדינה. גם אתם.

אין שום סיבה שקובטי ירגיש חלק מישראל כשהיא מעולם לא דאגה לו. די להסתובב במקום מגוריו כדי להיווכח בעניין. ולגבי הכסף שיוצרי הסרט קיבלו מקרנות ישראליות - אני אישית מעדיף שיעשו מאות סרטים וייקחו אלפי דולרים שינותבו ליצירה מאשר שיתפרעו. חוץ מזה, מישהו חישב לרגע כמה עולה לתחזק ולשלוח פלוגת מג"ב לפעילות?

אני די מחבב את מנחם בן. קצת סופר, טיפה פרובוקאטור, קמצוץ של פילוסוף וביחד טיפוס שמוסיף צבע לזירה הנפוחה של מבקרי התרבות בישראל. אבל בזמן האחרון מנחם אתה מפשל. את האפיזודה של בן ב"אח הגדול vip" כולנו ראינו. מקריאת התנ"ך האימפולסיבית ועד לג'עג'ועים הדי משעשעים שעשה לבוסקילה, האיש הפך כמעט כול אבן והשאיר רושם חזק על הצופים.

בעקבות ההצלחה שלו שם הוא לוהק כמגיש תוכניות קדם ב"קשת" בעונת "האח הגדול" הנוכחית. עניין קצת תמוה. בן הוא עדיין מבקר תרבות ועיתונאי, די נחשב צריך לומר. זה נראה מוזר ואפילו מעט מקומם שמבקר האמון על אובקטיביות, מגיש תוכנית שמטרתה היחידה היא לקדם ולשבח תוכנית ריאלטי. אבל זה לא נגמר שם.

במהלך כול עונת האח הגדול, בן השתמש בפלטפורמה העיתונאית שלו כדי להלל את התוכנית. זאת בנשימה אחת עם ביקורת עיתונאית- תרבותית פרי עטו. הכול במגזין התרבות בסוף השבוע של "מעריב". כך זה לצד זה יושבת לה ביקורת עיתונאית לכאורה, לצד האדרת מעסיקיו ב"קשת". האם הייתם מקבלים פרשנות ספורטיבית-עיתונאית (ולא כבלוג),  או פוליטית-עיתונאית קבועה מאדם שממומן בידי קבוצת כדורגל או מפלגה ? הפסול כאן ברור לחלוטין. אי אפשר לבקר תוכנית שאתה אמון על הילולה. מנחם-ביאסת.