בלילה שלפני כמעט ולא נרדמתי. התלבטתי ארוכות האם זוהי אכן הדרך הנכונה. החשש ממה שעלול לקרות לא הניח לי ולכן חרגתי ממנהגי והתייעצתי עם חברי הקרובים. כמעט כולם המליצו לי, פחות או יותר באותן המילים, "עזוב אותך, תבחר בדרך הקצרה, רק תשתדל לעשות זאת בזהירות".

 

החלטתי, אבל רגע לפני (ממש כמו בסרטים) הכול עבר לי מול העיניים ושאלתי את עצמי שוב האם לקחת את הסיכון? האם זה שווה את זה. לבסוף, אל תשאלו אותי למה, עשיתי זאת. קשה לי לתאר לכם כמה מפחיד זה היה.  האמת היא שכבר לקחתי כמה סיכונים בחיים שלי, קפצתי באנג'י מחמישים מטרים וגם צנחתי מגובה של כ- 12,000 רגל, ובכל זאת ברגעים מסוימים זה היה מפחיד לא פחות ואולי אפילו קצת יותר. אני לא מדבר על כניסה עם יחידה מובחרת לעזה במהלך מבצע עופרת יצוקה (סביר להניח שעל זה הייתי מוותר) וגם לא על סיבוב ברכבת הרים בלי חגורה. בסך הכל נסעתי לחופשה באילת דרך כביש הערבה.

 

כביש הערבה. צילום: הארון תחאכו

 

הגזמתי? ממש לא. תשאלו את מי שנסע איתי ברכב ועצר את נשימתו כל עת שנאלצתי לעקוף משאית שנוסעת במהירות של 50 קמ"ש, או את שני הצעירים שנסעו לפני בזהירות, ושלא באשמתם מצאו את עצמם על הכביש עם מסכות חמצן וסד לקיבוע הצוואר לאחר שהתנגשו ברכב שהגיח ממול והתהפכו מספר פעמיים. למרבה המזל, הם נפצעו קל בלבד.

 

אנחנו, לעומתם, עברנו הפעם את הכביש בשלום, אבל אין כל ספק שכביש הערבה הוא אסון והגיע הזמן שמישהו ייעשה משהו כדי שלא נשמע עוד סיפור טראגי על משפחה שלמה שנמחקה בדרכה לבילוי באילת. נכון, כביש הערבה ארוך מאוד ועלות הפיכתו לכביש דו-סטרי תעלה מיליארדים למדינה, אבל אם כבר בוחרים לדבר במספרים (ומתעלמים בהפגנתיות מכל כאב, סבל וצער נפשי), מישהו פעם טרח לחשב כמה עולה לקופת המדינה הטיפול המתמשך בהרוגים ובפצועים שנפגעו בעת נסיעה על כביש הדמים הזה?!

 

עדיין לא התבשרנו על קואליציה ואיננו יודעים מי יהיו השרים בממשלה החדשה, אבל אני מבקש לפנות למי שיאייש את אחד התפקידים החשובים בממשלה הבאה -  אדוני שר התחבורה הנכנס, הנה לך חפיפה קצרה שאולי לא תקבל משאול מופז שעסוק בימים אלה בעיקר במשחק הכיסאות עם ציפי לבני:

 

בשנת 2004 נהרגו על הכביש האדום הזה 13 בני אדם,

בשנת 2005 – 4

בשנת 2006- 6

בשנת 2007- 13

סך הכל במהלך ארבע השנים האחרונות נהרגו בדרך לחופשה 36 איש.

הרוג אחד אדוני השר, על פי הערכת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עולה למדינה כחמישה מיליון שקלים. את החישוב אני מניח תוכל לעשות לבד.

השורה התחתונה היא שעד היום לא נעשה מספיק, או יותר נכון לא נעשה דבר, והתוצאות הקטלניות מדברות בעד עצמן!

אז רגע לפני שאנחנו מתחילים לספור את ההרוגים לשנת 2009, הגיע הזמן לעשות משהו שיהפוך את הכביש הזה מאדום לשחור.