סיפורי ויזה

אז ככה הולך עניין הויזה, מגישים בקשה לויזה מקדימה, עוד לפני שמגיעים לאוז.

השגרירות האוסטרלית שוקלת ושוקלת, ואז מחליטה. (לפעמים היא שוקלת שניה ולפעמים חודשיים, שולחת את הטפסים לסופר סת"ם שיבדוק את סוג הדיו ולקרימינולוג שיבדוק את טביעות האצבעות על הדף ולסקסולוג שיגיד אם לפי כמות הריר על הבול אתה לא סוטה מטורף)

אחרי שהתקבלה ההחלטה החיובית, מגישים בקשה לויזה עצמה.

השגרירות שוב שוקלת, משל היתה בסטיונרית בשוק.

משהתקבלה הויזה הזאת, אפשר להתפקלע ולטוס ללמטה-מתחת.

משהגעת לארץ-אוז, סטודנט חופשי ורודף אופוסומים, עליך להגיש בקשה למשרד ההגירה לקבלת ויזה המאפשרת לך, לפי החוק, לעבוד.

את הבקשה שוקלים במשך 30 ימי עבודה לפחות.

כן, קראתם נכון - 30 ימי עבודה לפחות. 6 שבועות. עוד שבוע היינו מקבלים את לוחות הברית ואת הבד"ץ. 

ואז, כשהויזה הזאת מגיעה, אפשר לנוח על זרי דפנה ולקרוע את התחת באיזו חוות תנינים.

איך כל זה קשור לעניינו? עד הנחיתה פה סירבתי להתעצבן/להלחץ/לצאת מדעתי/למרוט לעצמי את הריסים בציפיה לויזה המיוחלת. האמת, גם פה הייתי בגישה שאין לי כוח לבוסס בשמן משומש של פיש-אנד-צ'פסיה עד שהויזה תגיע. רק מה, מצאתי עבודה והכסף התחיל לנזול החוצה מחשבון הבנק, אז עבודה היתה דיי משנה את המאזן לטובה. התחלתי לנג'ז.

אני דיי טובה בלנג'ז, זה נובע מאמונה טבעית ושכנוע פנימי עמוק שהעולם חייב לי את מה שאני רוצה. למשל, ויזה.

יום אחד, מעשה שטן, שכחתי את הטלפון, ולכן סונג'ר גבי להתקשר במקומי. ברם, יכול אדם לברר פרטים רק לגבי הויזה של עצמו. מסתבר, שפקידי משרד ההגירה המנוסים והמורגלים בבקשות ויזה של סטודנטים למכביר, טעו ולא עיבדו את הבקשה של גבי. היא פשוט שכבה לה שם והעלתה צורות אבוריג'יניות של אבק סוליות קנגרו.

BASTRDS!!!

רגע, לא נגמר.

אחרי ששכנעתי אותם לעבד גם את הבקשה שלו, דיברתי עם האחראית על הויזות שלנו והתחננתי בפניה לעבד את הבקשות, נגיד, היום, כי יש לנו הצעות עבודה ואנחנו רוצים לקבל אותן.

אמרה: "אני אחזור אלייך עוד כמה שעות". (תרגום: אני אתקע את הדרכונים שלכם בערימת המסמכים לגריסה, אחכה שלושה חודשים, ואז אשסה בך את משטרת הגבולות)

חזרה אחרי כמה שעות. (הלם כלל-מערכתי. הנסיגה של סוריה מלבנון היתה כמו היציאה של מייקל סטייפ מהארון לעומת זה)

אמרה:

"הכנתי לכם את הויזות וכבר שלחתי, יגיע מחר."

(מייד ניגש אלי פועל הנקיון האוניברסיטאי וביקש ממני לאסוף את הלסת שלי מהמדרכה. "לא משלמים לי על פינוי שיירים אורגניים" הוא נימק.)

הגיעו הויזות.

שמו על הויזה של גבי הגבלת שעות: 20 שעות בשבוע. לא אמורה להיות לו הגבלה, והמעסיקים העתידיים שלו מאד רוצים אותו במשרה מלאה-פלוס-תקעה-גם-כמה-ביג-מק-וצ'יפס-כפול.

התקשרתי היום, שוב דיברתי עם הגברת, והיא בנון-שולנטיות: "טוב, תשלחי לי את הדרכון אני אתקן את זה."

גררר... אפשר היה, נגיד, לא לקלקל את זה מההתחלה?!

סתם אני מקטרת, מחר יום ראשון בעבודה ויצא לי חצ'קון. לא בטוח שזה חצ'קון, אולי זו עקיצה של חרק אוסטרלי מסתורי וצמא-דם-יהודים-טרי-ומלא-ברק.

יש לי חגב-גינה משלי. הוא תמיד על אותו עץ.

מישהו רוצה?