דברים שרואים משם

כמו גשר ביומיים סוערים

ככה הוא נראה לי, הפוסט הזה.

לפני כמה שנים היתה לי חברה עיוורת. לא בדיוק חברה שלי, יותר נכון חברה של חברה. רוני הצטערה שהיא עיוורת, אבל לא במיוחד. "אמא שלי תמיד היתה אומרת לי, רוני, כולם רואים עם העיניים, אבל את מיוחדת. אז את תראי עם הידיים ואת תראי עם האוזניים ואת תראי גם עם הלב". ורוני, שהיתה ילדה טובה וקשובה, האמינה לאמא שלך וגמרה תואר שני בעבודה סוציאלית והלכה להביא תועלת לעולם.

רוני היתה מספרת לי איך היא מתאהבת. בתור אדם מבוסס ראיה, היה לי קשה להבין, אבל רוני סיפרה איך הקול של אנשים משקף את אישיותם והיא שומעת בקול שלהם שהם אנשים מדהימים. על קולות של אנשים מגעילים היא לא סיפרה, אבל היו גם כאלה.

והיא אפילו אמרה, שלפעמים אנשים שרואים, יותר עיוורים ממנה. כי היא יודעת דברים שאחרים לא, בגלל שהעיניים לא מבלבלות אותה.

(היא אגב אמרה לאמא של גבי להתנהג אלי יפה יומיים אחרי שנפגשנו, כי יום יבוא ונתחתן).

לא כל כך האמנתי לה אז, חשבתי שהיא צריכה לפצות את עצמה על רגשי הנחיתות בגלל המום המולד שלה.

כמו שהיא תיארה, הייתי עיוורת.

אז כולכם זוכרים איך יצאתי במחולות משגרג השיג לי חוזה לסמסטר יחיד בו ארצה להודים דלי-תקציב על מהות מערכות המידע. בעיקר כולנו זוכרים את שמחת המחולות הגדולה מכולן, הלא היא שמחה לאיד, עת בישרתי על כך לחברותי לעבודתי הנוכחית ועת נצבעו פניהן בירוק-קנאה. גרג התחיל במלאכה של להשיג לי שולחן עם מחשב וחשבונות והכל, ואני קיבלתי זימון לראיון עם הטרול.

הטרול בחר להיות אגו-מניאק שהוגדר על ידי רבים מחברי בכינויים כמו "דיק-הד". המשרה שאיתו פורסמה בטרם חתמתי על חוזה גרג, והגשתי מועמדות. המשרה כוללת חוזה לשלוש שנים עם משכורת נאה עד נאה מאד, עיקר המשרה בעצם כרוך בתיווך בין המשתמשים לבין המתכנתים, מה שאומר בייביסטר לחולי נפש. משאת חיי.

את הטרול כבר הכרתי טלפונית בלבד, ומהקול שלו היה לי ברור שמדובר בהומו מודחק, צעיר וחלקלק, אגוצנטרי ודורש כאפה. ברגע שפגשתי אותו, קמו דבריה של רוני תחיה. בפנים מול פנים הוא נראה כמו טרול עצים חביב והאגוצנטריות בקול שלו הוסוותה תחת זקנו הענקי. לרגע הלכתי שולל וחשבתי שאולי בכל זאת נצליח להסתדר.

בכל אופן, קיבלתי זימון לראיון עם הטרול, למשרה שתבטיח לי הכנסה לשלוש שנים (ולא לשלושה חודשים) ותעשיר את קורות החיים שלי בסעיף zoo keeper. מחד, מה לי ולטרול כשיש לי בוס חביב כמו גרג. מאידך, מעולם לא ראיתי ראיון אוסטרלי בהתנהלותו.

גיששתי קצת מסביב וקיבלתי לינקים של מתודולוגיות ללמוד לראיון. קראתי קצת והבנתי את הרעיון הכללי. ואז קיבלתי מייל שאמר: "פאנל המראיינים שלך הוא:

הטרול

ראש המחלקה הנוכחית בה את עובדת

ראש המחלקה בה אולי תעבדי

איזה אחת עם שם מלחיץ וכרישי.

בהצלחה."

זה כבר הפך יותר מבהיל - מילא לעשות צחוק מעצמי בנוכחות הטרול בלבד, בשביל משרה שאני כבר ממילא לא אקח. אבל בפני ראש המחלקה שלי (שבעבר לא ידעתי איך הוא נראה וצירוף אומלל של הנסיבות הביא אותי לדרוך על נעליו היקרות ולשפוך עליהן תה צמחים), ראש המחלקה השני, ואיזו אישה מרשעת שבוודאי תשנא אותי, זה כבר סיפור אחר.

הגעתי אל הראיון (מוקדם כרגיל), והמראיינים התעכבו (כרגיל). בסופו של דבר באה אישה חביבה וסימפטית, הציגה את עצמה כעונה לשם המלחיץ, והובילה אותי אל החדר, בו ישבו ארבעה אחרים. הטרול, מיידלע פוזלת משהו, מזוקן אחד שבעבר הייתי מביאה אליו את הדואר, וכוסון.

"תכירו כולם, זוהי פארה", אמרה הסימפטית. "פארה, זהו טרול, זוהי מיידלע, זהו מזוקן, וזהו הכוסון נתניאל... ובכן, אני לא אטרח עם שם המשפחה שלו".

"תטרחי", סיננתי אליה טלפתית בשיניים מהודקות, "תטרחי!"

"שבי בבקשה", הזמינה אותי הסימפטית, לשבת בראש השולחן לצד כוס מים.

"פארה קצת ממהרת לחזור לעבודתה", הבהירה הסימפטית לכולם, "אז בואו נשתדל לקצר".

כולם הנהנו.

הראיון היה אמור להמשך חצי שעה. כעבור שעה, הסימפטית שוב הזכירה לכולם לקצר.

הטרול זיבל לי את השכל מה דקות, וביקש ממני לזבל לכולם בחזרה. זיבלתי כמיטב יכולתי, בהתחשב בעובדה שקראתי על הנושא כשעה קודם לכן. אחר כך העביר הטרול את זכות הדיבור לכוסון תכול העיניים, ואני התעצבנתי לגלות שהוא גם אינטילגנטי וגם נחמד שלא עושה מזה עניין. אחר כך חשבתי שאולי זה מבחן, לראות אם אני מאבדת עשתונות מול כוסונים סימפטיים (כי זה האיום מספר אחד של המחלקה, כנראה. איזה חיים. קשה קשה.), והזכרתי לעצמי שאני נשואה באושר ולא אחליף את גבי בשום כוסון, מה גם שהוא נראה כחוש מדי בשביל לנגר כהלכה.

פתרתי את רוב השאלות שלו בחינניות, טעיתי בחישוב של אחת מהן והודיתי בטעות כשהוסבה תשומת לבי לעניין, הרשמתי אותו מאד בתשובות שהוא לא חשב עליהן, וכשלא מצאתי תשובה הצחקתי אותם.

בסיום הראיון הודתי להם על התרגיל הנחמד, והרגשתי כלת עולם וזבלנית שכל מהשורה הראשונה.

היתה לי הרגשה שהם יציעו לי את המשרה, אבל הרי כבר יש לי עבודה.

טיפ: לגזור ולשמור.

אם אתם הולכים לראיון מאחורי גבו של הבוס החדש שלכם, שווה לוודא שלא נתתם את שמו כממליץ.

"פארה", אמר גרג, "הרגע נתתי עלייך המלצה חמה לצוותו של הטרול".

"תשמע..."

"זה בסדר, אני מבין. אני מציע לך רק סמסטר אחד, והם מציעים שלוש שנים".

"אבל אני..."

"הרי בסופו של דבר, את צריכה לעשות את השיקולים שלך ולבחור מה שנכון לך. זה מובן לגמרי".

"גרג, אני רק רציתי לראות מה זה בכלל ראיון אוסטרלי".

"אה".

שתיקה.

"זה הגיוני. זה רעיון טוב, כל הכבוד."

"כן. ועכשיו, כשראיתי, אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה שוב".

"לא, אני בטוח שהלך לך מצויין. אם תחליטי לעבוד איתם אני אבין לגמרי".

כן, גרג, ממש אני אבריז לך אחרי כזה משפט.

כשחזרתי לעבודתי מרובת הקנאיות, גיליתי שהפחות-קנאיות קנו לי מתנת פרידה (עט וסימניה מעור קנגרו אמיתי!) וכרטיס ברכה. איחלתי להן הצלחה בהמשך דרכן בקול, ועוד שנים ארוכות באותו מקום בלב, והפלגתי אל השקיעה ואל אימון ריקודי הבטן האחרון לפני הפסטיבל וההופעות.

חיפשתי, אבל לא מצאתי תמונה של הכוסון הנחמד. הוא היה בערך הכלאה של השניים האלה:

פחות כוסון מזה אבל יותר כוסון מזה

בנות ודודינקה, תהנו.

נכתב על ידי פארה ווי, 24/6/2006 09:24, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות
38 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-17/9/2006 16:43

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה