דויד עושה את חבצלת (ולא במובן התנ"כי)
(28/3/2006)

האמת הימרתי שהיא תהיה מי שתרים את הכפפה, שאחרי הכל באחת התגובות היא רמזה שהכתיבה שלי חוזרת על עצמה , אבל היה זה מישהו אחר, ג'נטלמן שכמוהו, שעשה את בסופו של דבר את הדבר הנכון וכתב אותי.

 

פוסט חבצלת מאת דויד42ת"א,ביהונתן.

 

 

 

שמחת העולל

(26/8/2007)

 

בדרך כלל אני לא מקטרת.

הפעם פשוט לא הייתה לי ברירה.

 

הבנזוג שוב נסע לחו"ל והשאיר אותי עם שלושה ילדים מנוזלים ורטנוניים. א' נקעה רגל, ואחותי, אליה התקשרתי בפעם החמישית היום, שוב איבדה את הפלאפון שלה.

אז איבדה.

 

העניין הוא שלבתשע היה חוג קרמיקה, הבנשש היה צריך להגיע לחבר, והעולל נעץ בי זוג עיניים גדולות ועגולות וציפה שאשחק איתו.

אז ציפה.

 

שעה אחרי-זה היינו ארבעתנו במכונית. הייתי חייבת להגיע לנמל לקנות שתי ארוניות חדשות, מהסוג שבדיוק אזל בארץ. למזלי חוג הקרמיקה של הבתשע והחבר של הבנשש היו ממש בדרך לנמל. והעולל? החלטתי בפרץ של גאונות שהדרך היחידה לגמול אותו מלקרוא לי "אבא" היא לקחת אותו אתי לקנות ארוניות. שהרי, מי שמע על אבא שקונה ארוניות?

כמובן שאחרי שעתיים התחרטתי על כל העניין. אמנם הארוניות היו מאופסנות לבטח בבגאז', אבל הרעיון של לאכול סושי עם העולל לא ממש הוכיח את עצמו. רצפתה של המסעדה היוקרתית בה ישבנו הייתה מלאה גרגרי אורז, ומלצריות מבולבלות ניסו לקרצף וואסאבי מהחלון. העולל הביט בסקרנות בנעשה, וחייך בסיפוק.

האמת, קשה להאשים אותו.

 

שבוע לפניכן נסעתי לדיוני ראיות בנצרת. כשיצאתי מבית המשפט עצר אותי עובר אורח ושאל אותי אם יש לי שלושה ילדים. "בוודאי", אמרתי לו ונכנסתי לאוטו. הנצרתים האלה מוזרים. לרוע המזל לא הצלחתי למצוא סושיה בנצרת, אז נהגתי חזרה לאזור השרון עייפה ועצבנית. כשהגעתי הביתה גיליתי שהבנזוג השאיר לי סיר אוכל על הכיריים ונסע לארה"ב לכמה שעות. אמנם הוא עושה אוכל חלומי אבל באותו רגע היה לי חשק עז לסושי. וכשיש לי כזה חשק – אין מה לעשות.

 

הבתשע הייתה אצל חברה והבנשש אצל אחותי. לקחתי את העולל, שמתי אותו על השיש, והתחלנו להכין רולים. הוא מגלגל ואני מהדקת ופורסת. אחרי שעה היה לנו מגש לתפארת. עכשיו נשאר רק לאכול.

חלקנו בינינו חצי מהכמות אבל בחצי השני העולל שכח לשים אבוקדו. ואני – בלי אבוקדו לא אוכלת. אז לימדתי אותו לעשות מטוסי סושי קטנים.

לא חשבתי שהוא יזכור את זה. חמור מזה, לא ידעתי שהדבר הראשון שיעשה כשנגיע למסעדה היוקרתית יהיה בדיוק ליישם את התרגיל הזה.

 

עכשיו אני צריכה למצוא לי סושיה חדשה.

העיקר שהעולל מרוצה.

 

שמור   בטל

132 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא