ראשי
קבועים
עריכה
RSS
|
||||
|
חבצלת מהשרון
בת 58 
ארכיון:
 דג הזהב החיים בלעדיה ציפצופים שלושה קצרצרים  חתולה דודינקה פסיכופת צדקת עדי טליק  דויד עושה את חבצלת חבצלת עושה את דויד חבצדויד עושים את יולי        
|
באמת שרציתי להשתתף בפרוייקט הזה, אבל הדודה החליטה להקדים את הדד ליין ואני שבניתי על ראשון בצהריים נשארתי בחוץ כשחצי תאוותי בידי וגו'. האם זה ימנע ממני להלאות אתכם בסיפור שכתבתי לפרוייקט? 500 מילים שלא היה לי זמן לערוך כמו שצריך? לא ולא! דג הזהב אז החלטנו לעבור למקום פחות יקר. החלטה לא קלה, אחרי הכל קירות זולים אפשר למצוא רק בדרום העיר, רחוק מהגן של תם והוא לא ילד שמסתגל לשינויים בקלות."אני לא בטוח שזה רעיון טוב", אמרתי ליוכבד. "ילדים לא צריכים לסבול מהגחמות של הוריהם" והיא בתגובה הזכירה לי בפעם המי יודע כמה, שתם הוא הילד שלה, שלה ולא שלי ואמרה שזה שאני קם אליו בלילה לא נותן לי זכות להכניס אותו לויכוחים שלנו. תם בקמץ, כמו זה מההגדה של פסח. עוד רעיון מטומטם של יוכבד. "על מה חשבת כשנתת לו את השם הזה?" שאלתי אותה בפגישה הראשונה שלנו והשאלה כמעט הביאה לזה שלא תהיה פגישה שניה. יוכבד לא מסתדרת טוב עם ביקורת. היא התפוצצה כששאלתי אותה בשביל מה היא צריכה את הניתוח הזה של הגדלת חזה. "השדיים שלך מספיק יפים בעיני", אמרתי לה והיא בתגובה זרקה עלי את הסוס שמחזיק את המפיות והזכירה לי, גם את זה בפעם המי יודע כמה, שאני רק תחנת מעבר. היא תמיד אמרה בדיוק את מה שהיתה חושבת, יוכבד, את זה אני יכול לומר לזכותה. לא היו אצלה תחומים אפורים – היא אהבה או שנאה, רצתה או לא, בלי משחקים. "אני צריכה מישהו שיפרנס אותי ואת התינוק שלי", אמרה בפעם הראשונה שנפגשנו. בתמורה התחייבה לסקס חמש פעמים בשבוע. ככה נרשם במפורש בחוזה שהתבקשתי לערוך. נתתי מבט אחד בה ובלוזר שכונה "להלן הצד השני" ואמרתי לה שהיא עושה טעות. רגע לפני שזרקה עלי את המחורר הגדול הספקתי לומר שאיתי הסקס יהיה רק מבחירה והתמיכה הכספית נדיבה יותר. "אתה משוגע", אמר לי צדוק, הבוס שלי. לך תסביר לו איזו השפעה היתה לאותן עינים כחולות עלי. העולם והאושר נכנעו ושכבו לרגלינו בכל פעם שעשינו אהבה. "זיון. בסך הכל זיון. למה אתה חייב להכניס אהבה מזורגגת לכל דבר שאנחנו עושים?" אחרי כל התעלסות תמיד היתה מקללת וכשנוספו השדיים, מעוצבים להפליא בסכין מנתחים, הם היו רוטטים בהרמוניה עם כל תנועה כעוסה שלה. אחר כך היתה עוטה על עצמה חלוק משי ופנים שהיו משיטות לפחות שלוש ספינות והולכת לבדוק אם תם נושם. רגע לפני היציאה מהחדר אמרה "חייבים לעשות משהו עם התחת שלי". אז החלטנו לעבור לתחבורה ציבורית. את תם לקחתי לגן על אופניים, אחר הצהריים היתה השכנה מחזירה אותו על האופניים שלה. "זו אי נוחות זמנית", אמרתי לצדוק. בית הספר היה מרחק חודשיים ומאתיים מטר מאיתנו. יוכבד, עמוסה בשדיים ואחוריים משופצים, שינתה את השם למרים והיתה עסוקה בחיפוש אחרי התחנה הבאה. "הגוף הזה חייב להשיג מישהו טוב יותר ממך", אמרה. אבל הטובים מיאנו להתרצות, אולי לא היה די בגוף יפה. "תצטרך לקחת עבודה נוספת" הודיעה. משש וחצי בבוקר לפעמים עד חצות. בשובי הייתי מרטיב את שפתיה הנפוחות וטוחן עבורה מזון. "אני רוצה ארמון ובגדי מעצבים", היתה לוחשת. ידעתי שעוברת עליה תקופה קשה, אחרת היתה זורקת משהו, כשהודעתי לה שלא אוכל לממן ניתוחים נוספים. ציפיתי לחזור לבית ריק, במקום זה מצאתי בו ילד ואיש זר. "הוא רוצה לתת לי ממתקים", אמר תם. "חכה לתורך", אמר האיש. יוכבד נמנמה באמבט, שלמות גופנית מכף רגל ועד ראש. חתכתי לה את הלשון, את השדיים, התחת והלחיים וריסקתי את השיניים החדשות. "בוא ", אמרתי לתם ומשכתי אותו איתי החוצה. אמא שלו היתה עדיין בחיים כשעזבתי, אבל מרים מתה. 52 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע  |
|||
