ראשי   קבועים   עריכה   RSS






חבצלת מהשרון
בת 57





הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
ארכיון:








הפרוייקט של הדודה
(13/12/2006)

פרוייקט סיפור קצר היא קוראת לזה. איזו יומרה. הכללים הנוקשים שהכתיבה בקושי יספיקו לכתיבת שברי סיפורים. אבל אני, כרגיל, מה אכפת לי. אומרים לי לכתוב, אני כותבת. אולי הפעם, אם תטרחו ותצביעו עבורי אצלה אזכה בפרס הגדול ואולי, אם יהיו לי מספיק קולות, אצליח לשכנע אותה להחליף את הפלאפל בשווארמה עם טחינה. חצי מנה. השתיה עלי.

 

 

הכללים:

 

א. כל אחד צריך לכתוב שלושה סיפורים קצרצרים, עד מאה מילים כל אחד.   ב. כל סיפור חייב להתחיל במשפט הבא: "בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת".   ג. כל סיפור חייב להיגמר במשפט הבא: "וכך היא ישבה וניקתה את ערמת האורז עד עלות השחר".

 

התרומה שלי:

 

א.

 

בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת.

"מי זה האיש הזה? מה יש בארגזים? וממתי יש לנו שולחן באמצע חדר השינה?" שאלה אשתי באותו קול שמצליח לצבוט לי את קצות העצבים.

"תשתקי", אמרתי לה. "זה החלום שלי".

אחר כך מלאתי את החדר בערימות של גרגירים לבנים והפכתי אותה לפמלה אנדרסון, ערומה למחצה, פטמותיה זקורות תחת בד שקוף, וירכיה החושניות נעות למקצב שיר עבדים אפריקאי. וכך היא ישבה וניקתה את ערימת האורז עד עלות השחר.

 

 

ב.

 

בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת.  שלוש שנים ביחד וכל חלקי בהם ארוז בשני ארגזים קטנים.

באחד הוא שם את הדיסקים שלי, כמה ספרים ואת המפה הלבנה שקיבלנו מהורי, הכל מנוילן ומאורגן לפי סדר הא'-ב'. בשני הקמצן החולני הניח מחצית מכל הרכוש המשותף שלנו – חצי מתכולת שפופרת משחת השיניים, חצי קופסת חמאת בוטנים, חצי שקית של אורז.

הלכתי למטבח שפעם היה של שנינו ושפכתי את המחצית שלו, מערבבת אורז בחמאת הבוטנים.

שמעתי שהוא ביקש מהחברה החדשה שלו לתקן את מה שקלקלתי וכך היא ישבה וניקתה את ערימת האורז עד עלות השחר.

 

 

ג.

 

בשמונה וחצי בבוקר הוא נכנס לחדר, זרק את הארגזים על השולחן שלי ויצא בטריקת דלת. אידיוט. עשרים אלף פעם אמרתי לו שצריך לנהוג בסחורה בזהירות.

פתחתי את אחד הארגזים, נושא תפילה קצרה. אלוהים לא נטה לי הפעם חסד. השקית ובה האבקה היקרה נקרעה וטריליוני פירורים ממנה נתפסו בגרגירי האורז שריפדו את הקופסא.

"אדיוט. אתה בכלל יודע לספור עד טריליון?" שאלה ילנה.

הורדתי לה סטירה והודעתי לה שעד מחר בבוקר אני רוצה את האבקה בשקית ואם יהיה חסר אפילו אחד חלקי טריליון הגרם – ירקתי את המילים – אחתוך לה את הפנים.

וכך היא ישבה וניקתה את ערימת האורז עד עלות השחר.

 

 

הביקורת מהללת:

 

מעריץ אלמוני: "הסיפורים שלך נורא צפויים ולא מקוריים".

מעריץ פלמוני : "כמה אפשר עוד לשווק את השיעמום הזה. תנו מנוחה"



85 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא



117,680
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחבצלת מהשרון אלא אם צויין אחרת