ושיהיה במזל
[הקטע הזה היה אמור לעלות אתמול בלילה, אבל כשסיימתי אותו נוכחתי לדעת ששירות ישראבלוג נפל זמנית וקיבלתי הודעת התנצלות מנענע, לכן הוא עלה רק היום. צחוק הגורל]

הכל התחיל כשצפיתי בסרט אמריקאי מטופש בטיסה חזרה מהארץ. בסרט, שנקרא באמריקאית Just my luck (ובגרמנית Zum Glück geküsst, שזה אגב שם טוב יותר מהמקור), שתי הדמויות הראשיות היו נערה ש'יש לה מזל' ותמיד כל דבר שתלוי במזל הולך לטובתה, ובחור שהוא ההיפך הגמור - כל מה שקשור במזל תמיד הולך לו הפוך. העלילה, כמובן, עסקה בכך שהם נפגשים, מתנשקים ו'מתחלפים' במזל.
פרט להעברת שעתיים טיסה, הסרט גם גרם לי קצת לחשוב על תפקידו של המזל בחיי. במבט ראשון, נראה שיש לי הרבה מן המשותף עם הבחור ביש המזל מהסרט: מעולם לא זכיתי בהגרלה, תמיד נופלים לי דברים ונשברים בדיוק בזמן הלא נכון, ואיכשהו כל חוקי מרפי נוטים להתגשם בסביבתי. את סיפור מותו של הדי וי די בדיוק כשהגיע סוף סוף הרהיט להניחו עליו כבר סיפרתי בבלוג, וזו רק דוגמא; בשבוע שעבר, למשל, בדיוק אחרי שהקדשנו את יום א' להתקין סוף סוף את הוילון במטבח ולהחליף נורה במנורה בתקרת חדר העבודה, החליט הוילון הקודם שתלינו, בחדר השינה, לקרוס, והנורה במטבח נשרפה. מה שנקרא בגרמנית unglueck ובאלניסמוריסטית ironic. בקיצור, לא קשה לי להזדהות עם ביש גדא קולנועי.
אבל כשהעמקתי לחשוב, התחלתי לראות דפוס חוזר על עצמו של צירופי מקרים שהביאו לשינויים מרחיקי לכת (ודי חיוביים) בחיי. הנה, למשל כמה תחנות:

קיץ 2001. ידידתי נ', שהקשר בינינו כבר מזמן לא מה שהיה פעם, זורקת לי באחת השיחות האחרונות שלנו שיש איזה אתר, שחברים של החבר החדש שלה מסתובבים שם, וגם היא היתה שם קצת, שעוסק בקולנוע, משהו עם עין של דג, ושאולי יעניין אותי. אני מדלג לשם, סקפטי למדי, רק כדי לגלות שאף אחד לא ממש מכיר אותה שם, ומשאיר הודעה סתמית. חמש שנים אחר-כך, עין הדג הוא אחד המקומות האהובים עלי ברשת, אני אחד הכותבים הקבועים של ביקורות סרטים עבורו (כולל מספר פעמים שקיבלתי כרטיסי חינם); היכרתי כמה חברים טובים דרך האתר; וקיבלתי גםשתי הצעות עבודה, אחת כמבקר סרטים (לזמן קצר) ושנייה כמנחה במכללה לאנימציה (שנמשכת עד היום).

אוקטובר 2000. בימי הראשונים כסטודנט לתואר שני אני מוצא את עצמי הולך במדרגות גילמן עם מנחת אחד הסמינרים שאני לוקח, כדי לקבל (אני ועוד סטודנט) מאמר מעניין שהזכירה בסמינר ושיש לה בחדר. בדרך, היא עוצרת במדרגות ושואלת בקול תוהה, "מישהו מכם רוצה להרוויח קצת כסף?" הבחור השני מניד את הראש בשלילה, ואני שבדיוק חיפשתי איזה ג'וב במקביל ללימודים, מהנהן. שנתיים מאוחר יותר, העבודה שהוצעה לי (כעוזר מחקר) הופכת לנושא התזה שלי, הדבר שאני עוסק בו שנתיים נוספות.

4 באפריל 1999. במועדון בחיפה, בו עובדת ידידתי ד' כברמנית, אנחנו יושבים על הבר ומשוחחים. ד' מחליטה משום מה לשים את הדיסק של 'מאמי', החביב על שנינו, ומישהי מקצה הבר, עם חולצה בצבע כסף, מתחילה לנוע לקצב המוזיקה. שנינו שמים לב אליה וד' שואלת 'למה שלא תתחיל אתה?' שבע שנים אחר-כך, אותה מישהי היא אשתי, זמרת האופרה שהובילה אותי לאירופה, מה שגרם - בין השאר - גם לקיומו של הבלוג הזה.

אז יש לי מזל או אין? או אולי יש מזל בדברים הגדולים וחוסר מזל בקטנים (למשל בכך שוודאפון כנראה תנתק אותי לפני שאספיק להעלות את הפוסט הזה)?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/2/2007 10:05, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אהבה ויחסים, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של F ב-10/2/2007 21:00

---