הונג קונג מאחורינו
כשהתחלתי את עבודתי הנוכחית כמתרגם, אחד היתרונות הבולטים היה היכולת 'לטייל' וירטואלית למקומות מרתקים בעולם ולגלות עליהם פרטים מעניינים. אמנם המדריכים של לונלי פלאנט מלאים בהרבה מידע שימושי, אבל יש בהם מספיק תיאורים של נופים, אנשים ומסורות כדי לאפשר לי ממש להפליג על כנפי הדמיון אל היעד שאני עובד עליו באותו רגע. באופן טבעי, בכל אחד מהיעדים שתרגמתי מאז, מצאתי את עצמי נמלא חשק לקחת מטוס ולנסוע, או לפחות להמליץ לחברים מסוימים לנסוע. כך התהבתי מפורטוגל, התאהבתי בפרובאנס, נמשכתי למרוקו (למרות תיאורי הגניבות והרוכלים המנדנדים שדחו אותי מעט), פינטזתי על השלווה באיי יוון, עקבתי אחרי האצטקים והמאיה במקסיקו, התרגשתי מהקיצוניות של קולומביה (אבל היא בכל זאת מסוכנת מדי בשבילי) והחלטתי סופית שהגיע הזמן לנסוע לברצלונה. כל מדריך - אהבה חדשה, עוד כמה מקומות מלהיבים שצריך לראות ועוד סיפורים מלוא החופן. ואז קיבלתי לידי את מדריך הונג קונג.
אולי זה האופי שלי, אבל כבר מיד הרגשתי שמשהו חורק. כשבין מוקדי המשיכה העיקריים, אלה שמפורטים בתחילת הספר כיעדים שאין להחמיץ, מצאתי נסיעה בחשמלית צפופה, שיט בן שבע דקות במעבורת, לגימת תה במחיר מופקע במלון סופר-יוקרתי עם נשים מוחזקות מהחברה הגבוהה, מסלול מרוצים ושוק שתיאורו הזכיר יותר מכל את שוק הכרמל. בהמשך התוודעתי לכך שהעיר צפופה, מזוהמת, מדורגת ראשונה בעולם בחדירת טלפונים סלולריים, פקוקה עד טירוף ודי יקרה. תחושת הרתיעה החמירה כשלמדתי מהראיונות המפוזרים במדריך עם תושבי העיר, שלדעתם סצנת המסעדות משעממת, האמנות לא חדשנית, הסינים משתכרים מאוד מהר והמילה החיובית ביותר שאפשר לומר עליה היא 'נמרצת'. התמונה שהצטיירה היא של ניו יורק בלי הגלאמור, או של תל-אביב צפופה ומזוהמת יותר מכפי שהיא, ובלי החלקים השקטים. בקיצור, בפעם הראשונה מאז שאני מתרגם, קיבלתי מדריך שגרם לי למחוק את היעד המתואר בו סופית מהמפה.
הרתיעה הזו מהעיר הקשתה עלי, כמובן, גם את מלאכת התרגום, שכן היה לי הרבה יותר קשה להתלהב כשרוב הטקסט עוסק בשופינג ובברים אופנתיים יותר או פחות. לא סייעה גם העובדה שהמחבר הוא בריטי חובב אופנה, שהקדיש את הספר לבן זוגו וכותב בסלנג בריטי מבלבל, מנוקד בדיחות קרש מעצבנות, תוך התמקדות בעיצוב ובמראה של כל מיני דברים והתעלמות מפרטים היסטוריים חשובים.
אז היו ימים שכמעט התייאשתי, והיו ימים שהתמודדתי טוב יותר, במיוחד כשיצאתי מהעיר והתחלתי לתרגם את האזורים הכפריים שסביבה (השייכים גם הם לאזור המנהלי הונג קונג). אבל היום הכל מאחורינו, במזל טוב שלחתי לעריכה את כל הקבצים, כולל מקראי מפות וכיתובים לתמונות, ואחרי הגהה ותיקונים. עכשיו אני יכול לנקות את שולחן העבודה, לשכוח מהסיוטים האסיאתיים הצפופים, ולהתמקד ביעד הבא - רומניה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/6/2007 18:25, ושייך לקטגוריות עבודה, שחרור קיטור
30 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-13/6/2007 11:56

---