על שפת הים
יקירת הקומונה לי הביאה שני שירים של לאה גולדברג שלא הכרתי, ויוצרים יחד תמונה שלמה משתי נקודות מבט. וזה כמובן הזכיר לי צמד שירים הרבה יותר מוכרים של גולדברג, 'האוהבים על שפת הים', שמתפרק לשתי נקודות מבט, הוא והיא. שניהם זכו ללחנים, אבל השיר הראשון מוכר הרבה יותר, מה שעושה עוול למשוררת, ולשני השירים המשלימים זה את זה.
כי כש'הוא' לבדו, נראה שבידינו אהבה סוער וטרוף-דעת, שבו האוהב נכנע לאהבה ולמסרים שמשדר אליו העולם כולו (הים סוער, בירח מפכה דם, האוח קורא, ונשמתה של אהובה חודרת אל ביתו). הדובר נכנע לאהבה הרומנטית, קורא את האהובה אליו ככלה, ונראה שעוד דקה יחיו 'באושר ובעושר עד היום הזה'.
ואז מגיע השיר השני, ופתאום אנחנו מגלים שהכל היה שקר. לא זו בלבד שהאהובה מסרבת לבוא, אלא שבכלל אין לה שום אחריות לכל סערת הרגשות שמתחוללת בשיר הראשון. האוח הקורא הוא בכלל תלמיד של הגבר, וגם הים והירח עובדים אצלו; כל מה שנראה בשיר הראשון כאהבה המידפקת בשער ומבקשת להיכנס, הוא בסך הכל (כך טוענת הגברת) אשליה עצמית שרקם לעצמו הגבר.
ואכן, קריאה מדוקדקת ב'הוא' מגלה שאין בו שום עדות לפעולה אקטיבית של האהובה. זו 'קרבתה' שמטריפה את חושיו, ו'נשמת אפה' שחודרת לביתו, אבל פרט להיות בסביבה ונושמת, היא לא נותנת לו באמת שום סיבה להיכנס לסערת הרגשות הזו (נראה שבאמת גברים נוטים להתרגש מ'כל מה שזז', ובמקרה זה 'כל מה שנושם'). האהבה הרומנטית הגדולה היא לא יותר מתשוקה נרקיסיסטית, שהגבר רב התושיה משליך על סביבתו ומשתמש בה כתירוץ לפקוד על האישה - 'בואי'. המממ, הפמיניסטיות יכולות להתחיל לחכך ידיים...

ואולי לא? אולי גם את דברי האישה צריך לקחת בחשד-מה? שהרי אם היא ישנה, איך בעצם היא מדברת? ואם אינה לגמרי-לגמרי ישנה, אולי גם לה יש תפקיד כלשהו בהשתלהבות היצרים מקודם? שהרי היא באה אתו לים, הגלים אכן נשקו לשולי שמלתה, ואולי בכל זאת יש לה רגש אליו, או היסטוריה, או משהו שקרה ביניהם בעבר והמפגש הזה בים הוא ניסיון לשחזרו? ואם כך, מה גרם לה לשנות את דעתה באמצע הדרך?

הגורמים החיצוניים, סמלי הרומנטיקה (ים, ירח, אוח), הופכים בצמד השירים האלה למשהו שכל אחד מהצדדים 'מאשים' בו את השני. כאילו אהבה היא פעולה שהאחר אשם בה, שלאדם נותר רק להיכנע לה או לסרב לה. אם אנחנו מאמינים לשני הצדדים באותה מידה, לא נותר לנו אלא להסיק שהים, הירח והאוח שיטו בהם וגרמו לכל אחד מהם לחוש שנשלחו מהשני. וגם לזה יש נמשל ממשי, שהרי במקרים מסוימים משא האהבה שהיתה בעבר בין בני הזוג יכול לפעול ככח עצמאי, זר לשניהם (ואני חייב שוב להזכיר את Your Ghost של כריסטין הרש) ולהרוס כל אפשרות לקשר מחודש, כי כל מילה טעונה בסמלים הישנים. כנראה שזה היה רעיון רע להיפגש דווקא בים.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/7/2007 17:23, ושייך לקטגוריות אמנות, אהבה ויחסים
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענתא ב-16/7/2007 17:25

---