פוסט על בוסטאל (ותמונות!)
לפני כמה חודשים, כשהיה איזה יום חם באפריל, התקשרה אלינו ליליאנה ושאלה אם בא לנו an den See fahren. המוח שלנו תרגם מיד ל'לנסוע לים', מה שנשמע מופרך, כי הים היחיד של גרמניה מרוחק כמה מאות קילומטרים צפונה. רק אחרי כמה שניות נזכרנו ש-See בגרמנית פירושו לא רק ים, אלא גם 'אגם', ולילי הסבירה שמדובר באגם חביב, במרחק כחצי שעה נסיעה. באותה פעם לא יכולנו לבוא (כבר היינו בטיול אופניים, אם אני לא טועה) ומאז התחברו כמה גורמים - לחץ של ליליאנה, לחץ של אסנת והקיץ שסירב בכל תוקף להגיע - ומנעו מאתנו את הטיול. אבל לכל דחייה יש סוף, והיום, כשהקיץ מכה בגרמניה במלוא עוזו, יצאנו (עם ליליאנה והחבר הגרמני שלה אנדריאס) אל ה-Bostalsee, האגם הגדול ביותר בארץ הזאאר.
ההתחלה היתה בעייתית. כצפוי, לא היינו היחידים שחשבו שאגם קריר הוא פתרון טוב לגל חום, וכך התגלעו קשיים הן בחניה (שלושה סיבובים עם האוטו עד שמצאנו) והן בכניסה (תור ארוך ולוהט ליד ביתן הכרטיסים. ביתן זה, אגב, היה המבנה-עם-מזגן הראשון שראינו בגרמניה). כשנכנסנו, נפרש בפנינו משטח דשא מלא שמיכות, אוהלים, ביתני אוכל ומה לא - בקיצור, כמו פארק הירקון ביום העצמאות (כולל כמה מנגלים). זה נראה בערך ככה:





אחרי שמצאנו פיסת צל, פרשנו את השמיכה שהבאנו (לילי ואנדי שכחו את שלהם). נדהמנו לגלות שהאדמה עדיין קצת לחה, כי רק לפני יומיים ירד גשם, והיה מאוד נעים לנוח על האדמה הקרה ולהתחרדן בשמש החמה. רק אחרי שהרמנו כוסית יין (לבן, קיצי וטעים) הרגשנו מוכנים להציץ באגם ולשחות במים, חוויה שלא חווינו מאז הקיץ שעבר בבת-ים. חצינו את הדשא הגדול, ואגם בוסטאל נגלה לפנינו במלוא הדרו:





כשהצטרפנו לנסיעה לא היה לנו מושג מה גודלו של האגם, והאם מדובר בשלולית ממוצעת או בענק כחול. מסתבר שזהו אגם בינוני, ששטחו קצת יותר מקילומטר רבוע, ורובו הגדול משמש לשיט, כך שבשני החופים הקטנים המוקדשים לרחצה הצטופפו הרבה מאוד גרמנים (רובם ללא כובע או קרם שיזוף, מה שגרם לצבעם לטפס במעלה האדום). המים, כך גילינו, קרים, אבל במעיין ברוך כבר רחצנו במים קרים יותר. וכשנכנסים קצת לעומק אפשר אפילו להתחמק מהמוני בית גרמניה ולתפוס שלווה. אסנת נהנתה לציין שזו הפעם הראשונה שלה בתוך מקווה מים המוקף כולו גבעות מיוערות; אני נזכרתי באגם מיוער יפהפה שהיינו בו באורגון, ארצות הברית, לפני שנים רבות. וליליאנה? לילאנה השפנפנה פחדה מקור המים, ולמרות הפצרותינו המרובות, לא נכנסה. אבל בכל זאת עשיתי לה ולאנדריאס תמונה חמודה ביחד:





לסיום, כמה תובנות קטנות על אגמים וגרמנים:
1. בגד הים השלם הוא פאסה בגרמניה, וכמעט לא נצפה על החוף. במקומו זכינו לתצוגה מרשימה של ביקינים בכל הצבעים והצורות, כולל על נשים שזה ממש לא מחמיא להן.
2. בכל מקום שיש דוכני אוכל, אפילו על חוף הים, תמצאו פסטה עתירת שמנת וגבנ"צ, קרפים עם גבינה ונקניק, ואת הנקניקיה המסורתית, המוגשת בלחמניה שמטרתה היחידה היא להחזיק בה.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/7/2007 20:39, ושייך לקטגוריות תמונות, בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו...
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-18/7/2007 17:54

---