לוותר
אני אמנם כותב שירה ופרוזה מצד אחד, ועובד כמתרגם (ספרי טיולים) מצד שני, אבל לא יצא לי לעסוק הרבה (ובטח לא באופן מקצועי) בתרגום אמנותי (של שירה, פרוזה וכד'). ודווקא בזמן האחרון יצא לי לטעום מהחוויה הזו, בשתי עבודות קטנות (אחת בתשלום סמלי, אחת עם קרדיט בלבד) של תרגום אמנותי, מעברית לאנגלית - כיוון הפוך לזה שאני מתרגם בו בדרך כלל.
היה בכך משהו מענג, אפילו מלהיב. מערכת השיקולים השונה המופעלת בתרגום 'ספרותי' מקשה מאוד על המשימה, ומאלצת את המתרגם להתחשב בכל מילה; אבל נהניתי מהיכולת להחליט בעצמי החלטות קשות, מבלי להיות מחויב לסטנדרטים של ההוצאה ולכל מיני שיקולים שנועדו להקל על הישראלי הממוצע את השימוש במדריך הטיולים שקנה.
ואז נתקלתי השבוע ברשימה הזו העוסקת בספרו של הפילוסוף הצרפתי פול ריקר 'על התרגום'. אחת העמדות המרכזיות שמביע ריקר (לפחות לפי הכתבה) היא חובתו של המתרגם לוותר על הניסיון ליצור תרגום מושלם (כי אין כזה) ולהתמקד ביצירת תרגום המהווה 'התאמה ללא זהות' - דהיינו השתקפות כלשהי של הטקסט דרך הבחירות שביצע. הרעיון הדהד לי עם דברים שאמרה ויויאן אדן, שהנחתה אותי בתרגום בכיתת השירה של הליקון - שעל המתרגם להיות מודע לוויתורים שהוא עושה במהלך התרגום, ואף להחליט מראש באלו מובנים הוא מוכן לוותר ועל מה הוא מתעקש.
שהרי אין דרך לתרגם (נניח) שיר חרוז ושקול, המשלב עגה דרום-לונדונית בז'רגון רפואי וכולל הקשרים תרבותיים שונים ומשונים, ולשמר את החרוז, המשקל, המשלב, המשמעות וההקשרים בצורה מלאה ומדויקת. הבדלי המשלב, הטון ונגינת המלים בין עברית לאנגלית הופכים את המשימה לבלתי אפשרית בשל הלחצים הפועלים מכל הכיוונים. הוויתור נדרש, ואין גם עדיפות מובהקת לוויתור אחד על משנהו; שני מתרגמים שונים, שיחליטו להרפות את הגומיה בתחום אחר (להתיר חריזה פחות מדויקת, למשל, או לא לדייק במשמעות) יגיעו לטקסטים שונים, שההכרעה על איכותם היא סובייקטיבית ובעיני המתבונן בלבד.

אם נחזור לתסכולים היומיומיים, הרי שבעבודה היומיומית על מדריכי הטיולים דווקא קיים לפעמים טקסט שלישי, שאליו משווים הן את המקור והן את התרגום, והוא כמובן המציאות. כשהמחבר של לונלי פלנט נכנס למשפט מפותל שיש לו שתי משמעויות אפשריות שונות, או שסותר את עצמו במובהק [1], המשימה (העגומה) שלי היא לחפור במעמקי האינטרנט עד שאבין איזו משתי האפשרויות מתקייימת במציאות (או עד שאגלה, במקרים מסוימים, ששתיהן שגויות). זה כמובן מעצבן, אבל לפחות יש תשובה מובהקת - לא כמו בתרגום שיר, שם לא נותר אלא לנסות לוותר בצורה קוהרנטיות ולקוות שההשתקפות שיצרת תעביר לקוראים אספקט חשוב של המקור.


[1] דוגמא מהשבוע שעבר: הטקסט המקורי טען בתוקף שקברו של ולאד צפש, מקור אגדת 'דרקולה', נפתח ונתגלה ריק, ובמשפט הבא טען שבקבר נתגלתה גופה ללא ראש. פחחחח.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/7/2007 22:37, ושייך לקטגוריות אמנות, עבודה
17 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-19/7/2007 00:54

---