בום, בום, בום
לא, זה לא היה הזוי כמו בשנה שעברה, אבל גם השנה היו חגיגות הסילבסטר אירוע שראוי להיזכר. הפתיחה לא היתה מבטיחה - מאחר שלא היינו באזור לתכנן תוכניות, קיבלנו את ההזמנה למסיבה בביתו של ב', החזן המקומי, שהוא בחור צעיר ולא-דתי שמדבר אנגלית, עברית וגרמנית (לפי הסדר הזה). כשהגענו (אחרונים) גילינו שה'מסיבה' מצטמצמת לתשעה אנשים היושבים על ספות או ליד שולחן, אוכלים כל מיני דברים בשיטת כל-אחד-מביא-משהו-ומספר-כמה-זה-טוב, מפטפטים וצופים ב-DVD של אח מבוערת בטלוויזיה רחבת-המסך של ב'. לקח לי זמן להשתחל לשיחה (את רוב הנוכחים היכרתי מאוד שטחית, ובשלב מסוים הסתבר שבשל בלבול קל הם יושבים שם כבר שעה וחצי) אבל היא לא זרמה יותר מדי, ופרט לדיון קצרצר בשאלה עם ב' מכיר את כל התנועות של הספייס גירלז ומה זה אומר עליו, לא הגענו רחוק. מדי פעם נשמעו קולות נפץ רחוקים, אבל הם שייכים לחלק השני של הסיפור, זה שהחל כשהשעון היכה עשר דקות לפני חצות ואנחנו התלבשנו במעילינו כדי לצאת לרחוב לקדם את השנה החדשה.
כבר בשנה שעברה הבנו שהגרמנים מקבלים את השנה החדשה בשילוב הקלאסי של זֶקט (יין נתזים) וזיקוקים. מה שלא קלטנו אז - אולי בגלל הגשם ואולי בגלל שפשוט הגחנו לאזור התיאטרון העירוני ותוך שניות שבנו אל הבית - הוא שאין כל קשר בין 'מופעי זיקוקים' מסודרים בסגנון יום העצמאות בקרית ביאליק לבין מה שקורה ברחובות העיר בערב השנה החדשה. במקום מוקד אחד או שניים, וחלוקת עבודה מובהקת בין 'יורי זיקוקים' ל'צופים', בערב השנה החדשה תמצאו בכל פינת רחוב חבורה שהשקיעה משכורת של חודש בנפצים, טילי זיקוקים, רקטות, דברים שעושים רעש, דבר שסתם עושים אור ודברים דמויי-טבעת-זוהרת שמשתובבים ללא מטרה על הארץ.
לקח לנו זמן להתארגן ולא היתה כנסייה בסביבה אז לא ממש ידענו מתי הזמן - סתם בחרנו לנו זמן שנראה מתאים. מה שכן, עמדנו בפינת שני רחובות די מרכזיים, לא רחוק מהבית של ב', וכל שנייה נשמע פיצוץ מכיוון אחר. הסתובבתי כמו סחרחרת סביב עצמי רק כדי לגלות שמכל ארבעת הכיוונים נצפו זיקוקים - וזאת בלי לדבר על החבורה שעמדה בצד השני של הכביש וירתה זיקוקים ישר מעלינו. וזה נמשך, ונמשך, תוך כדי מזיגת הזקט וחיבוקי השנה החדשה, עוד ועוד קולות נפץ, אורות זוהרים ועשן שנותר אחריהם. הגשם הקל שירד בתחילה פסק, אבל מטר האורות והזיקוקים נותר בשלו. ידידינו הישראלים-רוסים ציינו בחוכמה שלא ראו דבר כזה 'מאז קרית שמונה לפני שנה וחצי'.
ואכן, תוך דקות היו הרחובות מלאים עשן, והרמזורים זהרו בתוכו באור חלבי ומצמרר. בשלב מסוים, כשנחלשה האש, החלטנו להתכנס למרכז העיר, כדי לחזות בזיקוקים ה'רשמיים' ליד בית האופרה; במהלך המסע המשיכו להישמע סביבנו קולות נפץ, תוך שניסינו ללא הועיל להתחמק מקבוצות חובבי-זיקוקים שעוד נותרה להם תחמושת. אחרי כל ההמולה, דווקא המופע הרשמי (שהגענו אליו באיחור של 20 דקות לפחות) לא היה יוצא דופן באיכותו - אבל למי איכפת, כשמהטירה מצדו השני של הנהר נורים עוד ועוד זיקוקים, מיני-פצצות-תאורה ושאר ירקות.
בשלב מסוים התגברו עלינו הקור והרצון לקצת שקט, ושמנו את פעמינו הביתה. החוויה היתה אמנם מפחידה לעתים, אבל הצליחה לרגש את הילד-חובב-הנפצים שבי, ולהעלות על פניו חיוך גדול (ראו הסמיילי בתחילת הפוסט. משקפי השמש הם רמז לשמש, שתואיל אולי בטובה לצאת היום ממחבואה).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/1/2008 11:43, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, עונות השנה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-2/1/2008 19:45

---