חמה בעמקים (פוסט תמונות)
אחרי סדרה ארוכה של ימי א' שבהם לא הצלחנו לנצל את הקיץ מכל מיני סיבות שונות ומגוונות (כגון חזרות של אסנת, הזמנות לאירועים או סתם גשם), הסתמן סוף סוף יום א' מתאים לטיול. בתחזית השתמשו אמנם במילה schwuel, שפירושה 'חם ולח', אבל כמה כבר נורא יכול להיות בגרמניה בקיץ? לא התייאשנו, לקחנו את עצמנו, אופנינו וכריכינו ויצאנו לקרוע את העמק.
איזה עמק? נו טוב, לא קשה למצוא בסביבה עמקים. אבל אחרי שחרשנו את עמק הזאאר לשני הכיוונים, קצת השתעממנו, ולכן ניצלנו את העובדה שעל הרכבת הקלה המקומית (זאארבאן) אפשר לקחת אופניים בקלות וללא תוספת תשלום, ואת המדריך לטיולי אופניים באזור, שקיבלנו בדואר חינם אחרי שהזמנו באינטרנט, והחלטנו לנסוע עד סארגמינס שבצרפת ולעלות משם בעמק הנהר בליס (Blies), לאורך גבול צרפת גרמניה.
ההתחלה היתה קשה (כמו כל ההתחלות). 28 מעלות בצל זה אולי מזג אוויר מקובל בישראל, אבל אנחנו כבר לא רגילים אליו (במיוחד כשבתחנת הזארבאן אין צל). סארגמינס, מסתבר, היא גם קצת עיר, ולכן נאלצנו לרכב קצת בתוך העיר לפני שהתחיל הנוף. אבל כשהוא התחיל, הוא לא רצה להפסיק.



לא, אלה לא האופניים של אסנת, אלא סוג של פסל סביבתי...

הפתעה הבאה חיכתה לנו אחרי עוד כמה כפרים קטנים, ואחרי שחצינו חזרה את הגבול מצרפת לגרמניה, אבל לפניה (כדי לבנות מתח) נרשמו כמה עליות מרשימות(הקשה מביניהן היתה במעלה פראונברג, הר הנשים) וירידות מלהיבות (יו-הו!). אז, בדיוק ביציאה מכפר קטן, ראינו כמה זוגות אופניים חונים לצד הדרך, ואת בעלי האופניים (גרמנים מבוגרים חביבים) עומדים מתחת לעץ וקוטפים דובדבנים (העצים שנמצאים מחוץ לתחום הכפר לא שייכים רשמית לאף אחד). אחרי שהתפטמנו באדום המתוק, אחד מהם הציע לצלם אותנו:



כן, הנקודות האדומות הן דובדבנים

ניצלנו את ההזדמנות לפיקניק ספונטני (לא בדיוק. הכנו סנדביצ'ים ושמיכה מראש) כדי לאזור כוחות להמשך הדרך. החלטנו לדווש עד בליסברוק (16 ק"מ בסך הכל) כדי שיישאר לנו כוח לדרך חזרה; השביל כמובן ממשיך עוד מאות קילומטרים ברחבי גרמניה. בבליסברוק, חצינו את הגשר שהעניק את שמו לעיירה, ותפסנו הצצה מרהיבה לנהר הבליס שלאורכו רכבנו כל הדרך.




בנקודת אמצע הדרך עשינו הפסקה גדולה. אחרי הכל, לרכוב בשמש, בחום ובעליות זה דורש לא מעט אנרגיה. הספסל היחיד שמצאנו היה בשמש, אבל למזלנו היא התחבאה בדיוק מאחורי ענן (לא מקרה נפוץ בקיץ ישראלי למשל) ואפשרה לנו לנשנש עוד כריכים ופירות ולרדת על בקבוק הפינו נואר מאלזאס שהבאנו איתנו בדיוק למטרה זו. אחרי מנוחה ארוכה ופנטזיות על נדל"ן באזור אמרנו שלום לבליסברוק ויצאנו לדרך... ואז בדיוק קרה משהו שהקיץ הישראלי לא מכיר בקיומו: עננים שחורים הסתירו את השמש ועל השביל החל מטפטף גשם קל. כמו בהזמנה - משהו לקרר את הגוף המתאמץ.
הגשם לא נמשך זמן רב, ותוך דקות החלו גם העננים להיעלם. בשלב זה דיוושנו באיטיות רצופת-עצירות, הן בגלל העייפות והן בגלל שבקבוק פינו נואר לא הולך ברגל (וגם באופניים הוא לא כזה יציב). בזכות הנסיעה האיטית גילינו משהו שפספסנו בדרך לשם. שימו לב:



שולחן הפיקניק הזה, הוא בצרפת או בגרמניה?

החניות הרבות איפשרו גם לדָגטֶלֶת שלי להשתולל, אבל יש בזה גם יתרונות: בזכות המצלמה הזמינה הצלחתי לתפוס בדיוק את השמש יוצאת ומאירה את חלקת גן-עדן הזו:




המשך הטיול כלל הפסקות מרובות, חזרה על עקבותי פעם אחת כדי למצוא משקפי שמש שנפלו, עוד עץ דובדבנים, כמה עזים שאסור להאכיל, גילוי פארק מים בסארגמינס ומרוץ נגד הזמן בתחנת הרכבת כשהתברר שהמכונה לא מקבלת שטרות. אה, כמובן, וההזדמנות הראשונה שלי בגרמניה לעשות משהו שהייתי עושה הרבה בארץ: מקלחת קרה.

---

 ובינתיים באליפות אירופה:
* הרוסים הפכו רשמית לנבחרת האהודה עלינו כשלימדו את ההולנדים פרק בהילכות כדורגל הולנדי. ארשאבין לשלטון.
* 120 דקות של משחק מתסכל-עד-אימה (משהו כמו לראות את הבריון השכונתי מרביץ לילד הזריז כשהמורים לא מסתכלים) הסתיימו לפחות בסוכריה של שמחה לאיד: לראות את האיטלקים מפסידים במשחק של עצמם. קנאברו יכול להגיד שלוש פעמים שקשה להפסיד בפנדלים, אבל את הסימפטיה שלי הוא לא יקבל.
* למזלנו, הקלנו על התסכול בצלי בקר נפלא שאלתרנו לארוחת הערב.
* בניצחונות של הגרמנים, הרוסים והטורקים היו צפירות בחוץ עד אמצע הלילה. אתמול כלום. כנראה שאין הרבה ספרדים בזארברוקן.



                 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 23/6/2008 09:09, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, אסנת, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-25/6/2008 11:47

---

מיחזור? הצחקתם אותנו
כדאי לקרוא את הכתבה של ארי ליבסקר בבלוג של צ'יקי. תקציר למי שאין לו זמן: תאגיד המיחזור, שהוקם בישראל ע"י חברות המשקאות כדי ליישם את חוק הפיקדון, עושה ככל יכולתו דווקא למנוע את המיחזור, ולעכב את הרחבת החוק. למה? כי ככל שפחות ממחזרים, לתאגיד נשאר יותר כסף (והקנסות שאמורים היו להיות מופעלים במקרה כזה הם אות מתה בחוק).
היה משהו הזוי בכתבה הזו, כשקוראים אותה מכאן. התאגיד מתגאה ב-17 מרכזי איסוף לבקבוקים בכל הארץ; כאן יש מכונות מחזור בכל סופר, ובמקרים רבים אפשר לקבל את הפיקדון חזרה גם באשנבי מזון מהיר. ש"ס מתלוננת ש-0.25 אג' זה הרבה; כאן גם משלמים 0.25 אג' פיקדון לבקבוק - אבל אלה אגורות של יורו. ואם איזה הומלס ינסה להתפרנס כאן מאיסוף בקבוקים, הוא מהר מאוד יבין שעדיף לחפש עבודה אחרת.
העניין הוא שלא מדובר רק בחינוך, מנטליות וכל המלים היפות האלה. מדובר, פשוט, בעניין של הרגל. ברגע שיש מכונת מיחזור בכל סופר, ולא למחזר עולה יותר משקל לבקבוק, אין שום סיכוי שמישהו יזרוק בקבוק פלסטיק לפח. אלא שבישראל תמיד יש מישהו שמרוויח מ*לא* לתת שירות לצרכנים. כפי שאמרתי, צריך לקרוא כדי להאמין.

---

בינתיים באליפות אירופה:
* פורטוגל אמנם משחקת נפלא והיתה תמיד אחת הפייבוריטית שלי, אבל כשגרמניה משחקת מדויקת, התקפי ויפה, לא נשאר לנו אלא לתמוך בקבוצה הביתית. שוויינשטייגר יכול לטפס לי על החזירים מתי שהוא רוצה.
* קרואטיה וטורקיה גילו התחשבות עצומה בכך שהערב הלכנו לראות את 'כרמן' באופרה המקומית, והתחילו את המשחק רק אחרי שחזרנו, חיממנו פסטה והתיישבנו מול הטלוויזיה בדקה ה-117. רק אז הם התחילו לשחק, והרביצו דרמה, שני שערים יפים ומתח-של-פנדלים בפחות מרבע שעה ברוטו. שווה.
* ביום רביעי יהיה כנראה לא בטוח לקנות ירקות בחנות האהובה עלינו; הבעלים הטורקי-גרמני עלול להיאבק קשות בפיצול האישיות שיכפה עליו המפגש בין השתיים בחצי הגמר. מי שלא תנצח, יהיו צפירות מכוניות ברחוב, ורחובות ברלין יתמלאו חוגגים.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/6/2008 01:47, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, הגרמנים האלו..., אקטואליה, שחרור קיטור
17 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מסק_ ב-25/6/2008 19:45

---

טלוויזיה ואמת (וגם עוד עדכונים מהמגרש)
גם סדרות הטלוויזיה היותר 'אמיתיות' (מבחינת דמויות, אווירה, מסרים עיצוב ומה לא), חורגות לאמת מעצם הפורמט; שכן החיים לא בנויים בדרך כלל על מבנה נרטיבי פשוט של מאורע-הסתבכות-עוד הסתבכות-עימות-התרה. העובדה שאפשר לדעת שהדיאגנוזה של האוס שגויה בגלל שעוד לא עברה חצי תוכנית, או להבין שלפנינו פרק כפול של באפי/תיקים באפלה/אלוהים יודע מה בגלל שאין שום סיכוי שכל קווי העלילה שנפתחו ייפתרו בזמן שנותר - אלה תובנות שקשורות לפורמט, למטה-מציאות שנבנית סביב המציאות הטלוויזיונית, ומכריזות על אותה מציאות טלוויזיונית כשקרית, בלי קשר לשיטות הצילום או לדמויות או לכל דרך אחרת לנסות להפגין 'אמיתיות'.
בסרטים, אגב, זה לא ככה: עצם העובדה שאורכו של סרט יכול להיות בין 80 ל-160 דקות ואפילו יותר מאפשרת למי שלא רוצה להתכונן לבוא בלי לדעת מתי זה הולך להיגמר. להיות מופתע, למשל, מהדרך שבה נוחת עליך הסוף ב'ארץ קשוחה' של האחים כהן, או להיכנס לקצב מחשבה אחר ב'זה ייגמר בדם' של פול תומס אנדרסון (יצירת מופת שעוד ייקח לי זמן לעכל). תיאורטית, לפחות, בהנחה שלא מדובר בפנטזיית-קומיקס מחבורת 'גודמן נלחם בבאד-מן', המבנה הנראטיבי של העלילה יכול לעשות סלטות באוויר או אפילו - וזה לפעמים קשה יותר - ליצור אשליית-מציאות משכנעת בלי לאבד את תשומת הלב של הצופה (שהרי כל המהלכים הנראטיביים והקשתות הרגשיות נולדו בגלל שהמציאות משעממת, בגלל שלצפות שעתיים בחיים של מישהו זה לא הכי מעניין בדרך כלל).
זה לא מפתיע, אם חושבים על זה, שתוכניות הריאליטי הפופולריות ביותר הן אלה שבהם החוקים ברורים, חד-משמעיים וקבועים. החוקים האלה קובעים את המבנה הנראטיבי של כל פרק, מחייבים בעצם גם את המציאות להתכופף לכללי הדרמה הטלוויזיונית: אתגר פרס, אתגר חסינות, מועצת שבט [או טיסה ארוכה, הגעה ליעד, דיטור, רודבלוק, מרוץ לפיט סטופ]. המבנה נועד ליצור דרמות, מהפכים, אי-ודאות וקרב ראש בראש בדקה האחרונה (עם קתרזיס בסוף) - ואם זה לא עובד, תמיד אפשר ליצור את הנראטיב בעריכה. הי, אפילו בדוקו-דרמות מצליחים לכפות תמיד איזה נראטיב בעריכה (למרות שלא תמיד זה ממש עובד).

---

ובינתיים, באליפות אירופה...
... צרפת כיכבה בתפקיד איוב בטרגדיה בקנה מידה תנ"כי, עם פצועים, מואדמים, מפונדלים ושערים עצמיים. איטליה נהנתה מההפקר בלי ממש לטרוח גם לשחק כדורגל.
... רוסיה עשתה מהשבדים קציצות, טחנה אותם לעפר מר, שתתה להם את המילקשייק, עישנה להם את הסירות וניגבה אותם עם לחם. השבדים הוכיחו סופית שלהיות בלונדיני וגבוה זה לא מספיק.
... בחנות של הטורקים חוגגים את העלייה לרבע הגמר ומוכרים דגלים גרמניים וטורקיים שאפשר גם ללבוש כבנדנות. כמו-כן מוכרים שם ארטישוקים נהדרים שהולכים טוב בתפקיד פיצוחים.
... קציצות כרישה עשויות להיות גם רעיון טוב לנשנוש, אבל המתכון בוויינט שגוי מאוד בכמויות. הסתפקנו בפאי כרישה מאולתר ובאנדריי ארשאבין לארוחת ערב.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/6/2008 00:39, ושייך לקטגוריות טלוויזיה וקולנוע, אקטואליה, אליפות אירופה 08
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-20/6/2008 22:01

---

יש אליפות!
יוני 2006. זארברוקן. אסנת באה לעיר לביקור כדי לעבור את הבחינות לבית הספר למוסיקה, ואני בא איתה כדי להכיר קצת את העיר ולמצוא ביחד דירה לשכור כשנעבור סופית, באוגוסט. אנחנו מתארחים אצל אנדריאה, ידידה גרמנית של המורה של אסנת, בבית גרמני תלת-קומתי גדול ומלא ספרים. בימים הראשונים אנדריאה בכלל לא בבית, ובערב, אחרי שעות של חיפוש דירות, השמש לא יורדת והזמן הולך ומתארך. אין אינטרנט, הספרים כולם בגרמנית, ואיןם לנו עדיין שום מכרים בעיר.
למרבית המזל יש בסלון טלוויזיה, אבל הגרמנית שלנו עדיין רצוצה. לפתע שומעים צפירות מבחוץ, ואני נזכר שיש מונדיאל והיום גרמניה משחקת. מוצאים במהירות את הערוץ ומתיישבים לראות. והערב עובר בנעימים.
וכך, מאז, כל יום באותו ביקור. מנמיכים את הווליום ומסתכלים על השחקנים. אסנת מעירה על הקפי החזה, סגנונות השיער וסוגי הפציעות, ומתעקשת להגיד 'לקלוע' במקום 'לכבוש שער'. אני מנסה להסביר מה זה נבדל ולמה השוער לובש כפפות. כל יום מוצאים קבוצה חדשה לאהוד, וממשיכים עם זה (חלקית) גם בארץ כשחוזרים.

פאסט פורוורד שנתיים. שוב יוני, שוב יש אור עד עשר בערב. שוב אנחנו יושבים מול הטלוויזיה, הפעם בביתנו, ורואים את גרמניה נגד אוסטריה. השחקנים מוכרים, לפחות של גרמניה: באלאק, פודולסקי, לאם, קלוזה. יש איזה גומז שאנחנו לא מכירים, אבל הוא בקושי נוגע בכדור. מה שכן, אסנת כבר יודעת בעל פה את ההמנון הגרמני וגם אני מכיר ממנו איזו שורה. ואנחנו כבר לא מנמיכים את הווליום, אלא מקשיבים בהתלהבות לפנינים של השדר הגרמני, שמדבר על Ecke (קרן), Tor (שער) ו-gelbe Karte (כרטיס צהוב), ואפילו מתפייט ומספר שהנבחרת האוסטרית ויתרה לגמרי על השחקנים המנוסים ועברה ל-Sturm und Drang ('הסער והפרץ', שמה של תנועה בספרות ובאמנות הגרמנית במאה ה-18).
אנחנו, כמובן, מעודדים את גרמניה, שגם משחקת לא רע בכלל, אבל כל הזמן חוששים ממהפך כמו זה שהרביצו הטורקים אתמול. אחרי המחצית אסנת מבקשת שאגביר קצת את הווליום, היא רוצה לשמוע מה יש לשדר להגיד. אחרי שבאלאק שולח טיל לחיבורים (unglaublich, מעיר השדר) וגרמניה מנצחת, נשמעות שתיים-שלוש צפירות מבחוץ (הטורקים, אתמול, חגגו יותר). עשר וחצי בלילה, שרידים אחרונים של אור. שנתיים עברו. לא יאומן (או בגרמנית es wird nicht trainiert).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/6/2008 00:45, ושייך לקטגוריות אסנת, הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30, אקטואליה, אליפות אירופה 08
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-20/6/2008 22:03

---